זהו החלק השלישי בסדרת המאמרים בנושא משמעות החיים (לקריאת חלק 2, לקריאת חלק 1). בסדרת המאמרים הזו אני מסכם ידע ממקורות שונים – מהיהדות והנצרות, מהפילוסופיה המודרנית, ממדעי המח ומהפסיכולוגיה ומיצירות ספרותיות – בנסיון להשיב על השאלה מהי משמעות החיים.
אני רוצה לסכם את סוגיית הצורך באמונה במשהו גדול מאתנו באמצעות הסיפור של דוסטוייבסקי על האינקויזיטור הגדול מתוך היצירה שלו “האחים קרמזוב”. ישנו דיאלוג בין שני אחים – איליושה ואיון. איון הוא אינטלקטואל, חד לשון, מאד רציונלי ומאד אתאיסט. הוא מנהל ויכוח עם אחיו איון על האם יש אלוהים. איון מספר לאיליושה סיפור על האינקויזיטור הגדול. הסיפור מתרחש בזמן האינקויזיציה הספרדית, כאשר ישו מתגלה בשנית, ומתחיל לחולל ניסים ולרפא אנשים. הכנסייה שאמורה כביכול לצהול לאור המאורע, כולאת את ישו. למה?
כדי להבין את הסיבה צריך להבין סיפור מהברית החדשה שמאוזכר בסיפור על האינקויזיטור הגדול. מדובר בסיפור די ידוע (למי שבקיא בברית החדשה) על שלושת הפיתויים שמציב השטן בפני ישו (שמוזכר גם בחלק 1 של סדרת המאמרים), ואני כבר עושה ספוילר קטן – ישו עומד בפני כל הפיתויים האלה. הפיתוי, או האתגר, הראשון שמציב השטן בפני ישו הוא להפוך את האבנים ללחם. ישו מסרב. האתגר השני הוא הוא לקפוץ מראש המקדש בירושלים, והרי אם ישו הוא בן אלוהים, אז הלה יציל אותו. ישו מסרב וטוען שלא בוחנים את האל. האתגר השלישי הוא שליטה על כל ממלכות העולם, בתנאי שישו ישתחווה בפני השטן. ישו מסרב.
אז למה האינקויזיטור כולא את ישו? כי הוא טוען שבכך שישו ויתר על הפיתויים האלה, הוא רמס את האפשרות לגאול את בני האדם מהסבל שלהם. למה הוא אומר את זה? כי בני אדם, לדעתו, רוצים להיות כמו ילדים. שידאגו להם ויאכילו אותם, ואם אתה מספק להם את הצורך הזה – בביטחון ובמזון, אז הם מוכנים בשמחה לוותר על החופש שלהם ולמסור את קבלת ההחלטות על חייהם למישהו אחר. ישו יכול היה לעשות את זה לו היה מממש את האפשרות להפוך אבנים לאוכל (כלומר להשביע את רעבונם של כל האנשים), אבל הוא בחר בחופש על פני לבצע ניסים גלויים למול עיניהם של המאמינים. איזה חופש? חופש להאמין. ישו סבר שעל בני אדם להיות מסוגלים לבחור אם הם רוצים להאמין או לא.
גם ישו, שמייצג בסיפור הזה את נקודת מבטו של דויסטוייבסקי, וגם האינקויזיטור, שמייצג את איון, סבורים שהחופש מגיע עם מחיר כבד מאד, הוא מגיע עם סבל, כי הוא משחרר אותך מהמטריקס. אבל הם חלוקים בכך שהאינקויזיטור חושב שהאמונה החופשית היא נטל כבד מנשוא עבור רוב האנשים. רק יחידי סגולה חזקים במיוחד יכולים לשאת בנטל הזהף והם אלו שצריכים לקחת על עצמם לשאת אותו, ולסבול, עבור כל השאר. האינקויזיטור רואה בעצמו כחזק מכולם, ולכן הוא מוכן לסבול עבור כולם. הוא פועל מתוך מניעים כנים של רצון לעשות טוב עבור הציבור, כפי שהוא תופס מה זה טוב.
אבל דוסטוייבסקי טוען שהוא מפספס משהו, וזה פרדוקס הנמשחים. העולם של הכבשים (האנשים שמוכנים לוותר על החופש שלהם על מנת שמישהו אחר ירעה אותם) הוא התמונה הגלויה, הוא מראית העין, אבל זה לא האמת. בעולם שלהן יש ערכים וכיוון (שמוכתבים על ידי אלוהים או על ידי האינקויזיטור, אבל מבחינתם זה שקוף). אבל בעולם של רועי הצאן, בעולם ה”אמיתי”, אין דברים כאלה. בני אדם יודעים לאן טיל צריך ללכת, אבל בעולם הפיזיקלי, לטיל אין ייעוד. הוא לא בא עם רצון לטוס לירח או למדינה אחרת. רועי הצאן האלה חתכו את עצמם מכל דבר שעשוי היה לתת להם חוש כיוון.
כך שלפי התיאוריה של האינקויזיטור בני אדם יכולים למצוא את עצמם בשני מצבים – או כבשים מאושרות ושמחות שיש להן כיוון בחיים, ערכים ואמונה. או רועה צאן, שנמצא מחוץ למטריקס, ומבין שלא רק שאין כיוון, אלא שכל שאר האנשים שמאמינים במשהו הם בעצם כבשים.
לכן רואי הצאן הם האחרונים שצריכים להגיד לכבשים לאן ללכת. הם האחרונים שצריכים להחליט על הכיוון. אלו אותם אנשים שרוצים להוביל שהם דווקא הכי פחות מתאימים להוביל כי רועי הצאן האלה הם בכלל מחוץ למשחק. איך אפשר לתת למישהו שרואה בשאר האנשים כנחותים ממנו, ככבשים גרידא, בעוד הוא אדם במלוא מובן המילה – לקבל החלטות עבור כל האנשים? במאמר מוסגר, בסיפור הזה דוסטוייבסקי למעשה חוזה את המשטרים הטוטליטריים של הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, 40 שנה לפני שהם עלו. זו אחת הסיבות שהוא נחשב כזה גאון, כי להיות מסוגל לחזות את ההדרדרות התרבותית של האנושות בעקבות קריסת הנצרות בכזה דיוק דורש יכולת חשיבה נדירה. על כל פנים, אנחנו מבינים שאף אחת משתי האפשרויות האלה לא מזהירות.
לכן דויסטוייבסקי טוען שעל בני אדם, כל בני האדם, לראות עצמם כמחויבים למשהו מחוץ לעצמם, למצוא עוגן מחוץ לעצמם. אתה צריך למצוא ממלכה בארץ או ממלכה בשמים. אתה חייב לראות בעצמך כמגדיר ערכים, או לחשוב שמשהו אחר מגדיר את הערכים שלך. ובאשר לשאלה האם אנחנו יכולים לקבוע בעצמנו את הערכים שלנו, כעת נגיע לתשובה. רק אגיד שדוסטוייבסקי סבר שאם אתה מגדיר בעצמך את הערכים שלך, אז זה מוביל לנרקיסיזם, וגם פה הוא צדק, כפי שאנחנו רואים כעת התנהגות של אנשים שמוחים בעד שיוויון זכויות על ידי ונדליזם ועל ידי מניעת זכות הדיבור של האחר.
בחלק 4 נעסוק בשאלה האם אנחנו יכולים לקבוע בעצמנו את הערכים שלנו?
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.