“איך אני יכולה לדעת שאני לא עושה טעות?”. הרבה מאתנו מוצאים את עצמנו מתלבטים אם אנחנו בקשר הנכון, עם בן הזוג הנכון. אבל יש שלב שבו המנגנון שנועד לעזור לנו ליצור זוגיות טובה, מוביל אותנו להמנע מלהיות בזוגיות בכלל. כשפרפקציוניזם פוגש את הקונספט הבעייתי של החיפוש אחר האחד.
כשאי אפשר להרפות ממחשבה מטרידה לגבי בן הזוג
את מוצאת את עצמך יוצאת להרבה מאד דייטים, ותמיד יש משהו בבחור שלא מסתדר לך. לפעמים את ממשיכה לצאת איתו כדי לתת צ’אנס, אבל ככל שהקשר ממשיך, כך הדבר שמפריע לך בו הולך ונעשה יותר מעיק, ותופס נפח יותר גדול מהתפיסה שלך אותו. אם כבר התאהבת פעם במישהו הוא היה לא פנוי רגשית, וידעת שאיתו זה גם כך לא יוביל לקשר רציני. ייתכן שמנגנון הפסילה וההתראה שלך בפני פגמים בבן הזוג או תכונות שעשויות להוביל לזוגיות לא טובה – השתבש, והמנגנון עובד בעומס יתר.
התופעה הזו נקראת בעולם הפסיכולוגיה Relationship OCD (ocd – obsessive compulsive disorder) או בקיצור ROCD. מה שמאפיין אנשים עם ROCD הוא שהם מתבייתים על מחשבה שנראית להם מאיימת ולא מרפים ממנה. פה נכנס הרכיב של ה-OCD – ברגע שנכנסת מחשבה לראש בקשר לדבר כלשהו בפרטנר שעשוי להוות בעיה, הם לא יצליחו להשתחרר מהמחשבה הזו.
מה זה ROCD?
אז בואו נבין את התהליך המחשבתי שמונע מאנשים עם ROCD לקבל החלטה להתחייב לבן זוג, ומה הם העיוותים שיושבים בבסיסו. קודם כל יש שם רכיב מאד חזק של פרפקציוניזם. פרפקציוניזם, בגרסה הקיצונית שלו, יוצר סבילות מאד נמוכה עד כדי חוסר הכלה מוחלט לסיטואציות שמכילות חוסר וודאות. בחירת בן זוג זו החלטה שיש בה הרבה אי וודאות. ראשית, כי בחיים יש חוסר וודאות ואלמנט של אקראיות, שנוכח בכל בחירה שנעשה. שנית, כי אף אחד מאתנו לא מסוגל לנבא את העתיד. גם אם נדמה לנו שעשינו את הבחירה האידיאלית, בן הזוג יוכל לפתח מחלה, או שעשוי להתגלות אצלו פגם גנטי שיעבור בירושה לילדים. רובנו מסוגלים לחיות עם חוסר הוודאות הזה, גם אם הוא לא נח, אבל פרפקציוניסטים חווים את אי הוודאות כהרבה יותר מלא-נוחה. עבורם הפחד לעשות טעות הוא קיומי. לעתים השורש לפחד נובע, בחלקו, מהחינוך בבית, כאשר ההורים לא אפשרו לילד לפתח עצמאות ולקבל החלטות בעצמו. לרוב מדובר בהורים מאד מגוננים, ומאד פולשניים למרחב הפרטי של הילדים שלהם. הדינמיקה הזו מובילה לכך שהילדים מפנימים שהם לא מסוגלים לקבל החלטות בעצמם.
פרפקציוניזם ו-OCD מגיעים לעתים קרובות ביחד, באופן שמעצים אחד את השני. מה שקורה אצל אנשים עם OCD הוא שעולה בהם מחשבה, באופן ספונטני, כמו מאות מחשבות אחרות שצצות במהלך היום, אבל המחשבה הספציפית הזו מתפרשת אצלם כאיום. המחשבה, במקרה של ROCD, עשויה להיות “האם אני עם הגבר הנכון?” או “האם היא באמת אוהבת אותי?”. המח תופס את המחשבה הזו כאיום, וכאן נכנס לפעולה מנגנון ההגנה מפני האיום. היות שאנשים עם OCD חוו, בדרך כלל, מעט מאד שליטה על החיים שלהם, הם ייטו להחזיר את השליטה לידיהם באמצעות פעולות כפייתיות (compulsions). אבל ב-ROCD, הפעולות האלה עברו המרה לעוד מחשבות. כלומר, הדרך של אנשים עם ROCD להחזיר את תחושת השליטה (הפיקטיבית) היא באמצעות ניתוח של הסיטואציה או של הפרטנר. כלומר, אם אני לא בטוחה שהוא האחד בשבילי, אני אנסה לנתח אותו בכל האמצעים הקוגניטיביים העומדים לרשותי, כדי לנסות להשיג לשאלה הזו תשובה שתניח את דעתי. היות שהספק לעולם לא חולף, אני איאלץ עם הזמן לרדת לרזולוציות יותר ויותר קטנות על מנת לקבל תמונה ברורה. הבעיה היא שכשאת מסרקת גבר במסרק כינים, במקום במסרק רגיל, זה רק עניין של זמן עד שתמצאי את מה שאת מחפשת. אפשר לומר שנקודת המוצא של הבחור הוא שהוא פסול עד שיוכח אחרת. לכן, אם אני מחפשת גבר קשוב, ייתכן שברגע הראשון שהוא לא ישים לב אליי, או ייקטע את דבריי, אני אתייג אותו כלא קשוב. זוהי עוד נגזרת של הפרפקציוניזם – הסטנדרטים שלפיהם היא שופטת את הגבר הם אבסולוטיים, וצובעים את התמונה של הבחור בשחור או לבן. או שהוא קשוב במאה אחוז, או שהוא לא. אין אמצע. ברגע שפעם אחת הוא הפגין התנהגות שהיא לא ממש אוהבת, היא לא תוכל להרפות מהמחשבה שההתנהגות הזו תופיע גם בעתיד, ושאולי בעתיד היא תפריע לה יותר, ואז היא תיקלע למערכת יחסים רעה, מה שיוכיח שעשתה טעות. טעות זה תרחיש האימים לפרפקציוניסטים.
החיפוש אחר האחד
הנטייה לחפש את בן הזוג המושלם, שיבטיח שלא תהיינה טעויות, מוביל לאמץ את הקונספט של “האחד”. “האחד” זו הגדרה בעייתית משום שהיא יוצרת אשלייה שיש רק אדם אחד שעשוי להתאים לי, וזה אומר שבכל פעם שאני אראה מישהו שעשוי, לפחות כלפי חוץ, להתאים יותר מהבחור שאני נמצאת איתו כרגע בקשר – המסקנה שאני אגיע אליה היא שאני עושה טעות עם הבחור הנוכחי. אם יש בחור אחד שמתאים, אז כל השאר לא מתאימים. הבעיה היא שתמיד יהיה מישהו שנראה יותר מתאים. האפשרות שיש שם מישהו בחוץ שיהיה יותר טוב לי מהבחור הנוכחי היא אמיתית ושרירה. אבל זה אומר שאני כנראה חורצת את גורלי לחפש לעד, כי בעידן שבו כמות הפרטנרים הפוטנצליאליים היא למעשה אינסופית, המחשבה שאולי יש מישהו יותר טוב שם בחוץ לעולם לא תדע מנוח.
השילוב של השאיפה לשלמות כך שלא יהיה סיכוי לעשות טעות, עם הנטייה לפתח מחשבה אובססיבית כלפי סימנים, ולו הקטנים ביותר, שעלולים להפריע להן – מבטיח שתמיד יהיה על מה לפסול את בן הזוג. הרווח שלהן מכך הוא שלפחות הן לא עשו טעות.
אבל אני לא מרגישה משיכה
טענה רווחת בקרב אנשי ROCD היא שהם לא מרגישים משיכה או אהבה, ולפיכך זה סימן שהם לא בקשר הנכון. במקרה שלהם יש להתייחס לטענה הזו בזהירות, משום שההתנהלות שלהם לא מאפשרת לרגשות לעלות לפני השטח. כאשר מחפשים כל הזמן אינדיקציות לכך שהרגשות קיימים, אי אפשר להרגיש אותם. הדרך שלהם לבדוק אם הם אוהבים, או אם הפרטנר השני אוהב, היא באמצעות כל מיני מבחנים ומדדים. הסיבה לכך שהם לא מרגישים היא משום שהרגש נמצא בפריפריה של התודעה שלנו. כלומר, אנחנו יכולים להרגיש אותו כאשר אנחנו לא ממקדים את התודעה שלנו אליו בחיפוש אם הוא שם. כי ברגע שאנחנו עושים זאת, אז החלקים הרציונליים שלנו באים לידי ביטוי, ולא הרגשיים.
לא לצפות שהמחשבות ייעלמו
מכיוון שהרכיב של חוסר הוודאות תמיד יהיה קיים, המחשבה שאולי אני עושה טעות, ושאולי בעתיד אני אגלה שאני בקשר הלא נכון – תמיד תהיה תקפה. אי אפשר לנטרל את הסיכון הזה לחלוטין. לכן, הדרך ליצירת זוגיות עבורן היא לא בנסיון להעלים את המחשבה שמעלה ספק, אלא ללמוד להתייחס אליה בדיוק מה שהיא – מחשבה. לאורך היום עוברות בנו אלפי מחשבות, ורובן הן כמו בלוני הליום, פשוט פורחות לנו מהראש. אבל ישנן מחשבות שהמח מפרש כאיום, ואז הדבר הטבעי מבחינתו הוא לא לשחרר אותן, אלא להנעל עליהן, עד שהאיום יוסר. אם הן תלמדנה להכיר בכך שזו בסך הכל מחשבה, ולא מדובר באיום אמיתי, יהיה להן קל יותר להמשיך את הקשר, שלעתים עשוי להיות מצוין עבורן מכל הבחינות האובייקטיביות.
איך לשחרר מהמחשבות הטורדניות
אחת הדרכים הכי אפקטיביות להתחיל לשחרר אחיזה מבלון ההליום הזה ולתת לו לפרוח כמו כל שאר המחשבות, היא מיינדפולנס. מיינדפולנס זה תרגול של החלק במח שמאפשר לנו לצפות במחשבות שלנו. במיינדפולנס אנחנו מתרגלים את היכולת שלנו להתבונן במחשבות מהצד, מבלי להזדהות איתן.
במקביל, חשוב להבין מהם הדברים שחשובים לי בקשר, ולבחון באופן אובייקטיבי עד כמה שניתן אם הם מתקיימים. אם הם אכן מתקיימים, אז יהיה קל יותר לראות שהספקות שלי מבוססים על מחשבות שקיימים רק בראשי, ולא על ראיות במציאות.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
