את שורשי הקונפליקט הנצחי הין גברים לנשים אנחנו יכולים לראות בסיפורים כמו היפה והחיה, או הנסיכה והצפרדע. המסר באגדות האלה הוא שראשית האישה מקבלת על עצמה לאהוב את הגבר, ואהבתה זו היא שמשנה את הגבר ומשפרת אותו – הופכת אותו לנאה יותר, עשיר יותר, ובעל הוד והדר. האגדות האלה מנסות להראות לנו שאהבה כנה שניתנת לאדם אחר, שאינה מבוססת על משיכה מינית, יכולה לתעל כיעור ליופי ולהפוך אפילו מערכת יחסים בין פרטנרים לא תואמים למוצלחת. מדוע הסיפורים האלה הפכו לעמודי תווך בתרבויות שלנו לאורך מאות שנים, כשאין זה מקרי שהם מתכתבים עם רעיונות עתיקים אף יותר שמושרשים ביהדות ובנצרות של קידום משמעות עמוקה יותר למערכת יחסים מאשר משיכה מינית?
הצגת הבעיה
סיפורים כמו היפה והחיה נועדו לפתור, או לגשר על הבעיה השורשית ביותר של המין האנושי בין גברים לנשים.
הבעיה היא כפולה:
אחת – שנשים וגברים הם שונים ,בממוצע.
שתיים – שמשיכה לאנשים מסוימים על פני אחרים זה לא רק עניין סובייקטיבי, אלא היא מבוססת על טעם משותף לכל הנשים (כלפי גברים), ולכל הגברים (כלפי נשים). בדיוק כפי שכל בני האדם אוהבים מתוק, כך כל הנשים נמשכות לגברים עם משאבים על פני גברים דלי משאבים, וכל הגברים נמשכים לנשים צעירות על פני נשים מבוגרות (יש כמובן עוד פרמטרים, אבל אלה המרכזיים). אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא שאנחנו נבדלים אחד מהשני במידת האטרקטיביות שלנו, ולמעשה ישנה היררכייה – יש אנשים אטרקטיביים יותר, ויש אטרקטיביים פחות.
למה אנחנו לא מדברים על זה? כי זה כואב, ולא רק שזה כואב, אלא שאין לזה פתרון ממשי. כי היררכיה אומרת שאמנם יש אנשים שנמצאים בטופ, וטוב להם, אבל יש גם אנשים שנמצאים בתחתית, ואלא אם החברה מתגייסת למענם, אין להם הרבה תקווה. אנחנו מתגייסים למען האנשים בתחתית כחברה כשמדובר, למשל, בהיררכייה כלכלית. אבל בהיררכייה מינית אנחנו לא ממש מתגייסים. בעוד שהמדינה יכולה לכפות עלינו לשלם כסף למען רווחת העניים, היא לא יכולה לכפות עלינו לשכב עם מי שאף אחד לא מוצא אותו מושך.
גברים ונשים שונים
נתחיל בבעיה הראשונה – גברים ונשים שונים.
אני יודע שברוח הפוליטיקלי קורקט זה כמעט עבירה להגיד שיש הבדל ביולוגי בין גברים לנשים שמתבטאים בהעדפות שלהם, אבל למען אלו שמחפשים מזור לכאב שלהם, ושחווים תסכול בעולם הדייטים – אני אסתכן בכל זאת בפשע הזה. אחד המחקרים המפורסמים בדק מה היו התגובות של סטודנטים גברים בקמפוס כשאישה אקראית הציעה להם יחסי מין (כולם הסכימו), לעומת התגובות של נשים לגבר אקראי שהציע לסטודנטיות יחסי מין (בקיצור, הן סירבו).
אז נשים יותר בררניות מגברים. אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שהסיכויים של גבר ושל אישה למצוא פרטנר, בפרט מיני, הם זהים, אבל הם לא. לנשים קל יותר, ותמיד היה להן קל יותר (תיכף אני אגיע לחלק שמסביר היכן לכן קשה, אל דאגה, לא אקפח אתכן). אין פה עניין של צדק או הוגנות, יש פה שיקוף למצב שלרוב לא מדברים עליו, אבל לטוב או לרע, כולנו התוצרים שלו – לכולנו היו הרבה יותר אמהות מאשר אבות, בערך פי 2. כלומר, אם כל אישה הביאה צאצה אחד בממוצע, אז חצי מהגברים לא הביאו צאצאים כלל, וחצי הביאו שניים (משתי נשים שונות). כך בני אדם התרבו. (ההסבר המרתק למעקב הגנטי שמאפשר לדעת מכמה אבות לעומת כמה אמהות הגנים שלנו הורשו – בתגובה).
מה זה אומר? שנשים העדיפו גברים מסויימים על פני אחרים, גם במחיר של בלעדיות. כלומר, הבחירה בזכר בעל משאבים שנמצא אטרקטיבי בעיניי נשים רבות הייתה עדיפה על פני בחירה בזכר עם מעט משאבים שאין עליו תחרות. מבחינה ביולוגית לפחות, כנראה שהן עשו בחכמה, כי עובדה שהגענו עד הלום.
האם היום זה גם כך? לא, כי היום יש לנו חברה שממשטרת את האופי הטבעי של הרביה האנושית. אנחנו רואים שחברות הרבה יותר יציבות כאשר הן לא מאפשרות זוגיות ממוסדת של יותר משני פרטנרים. הסיבה לכך היא שגברים שאין להם אישה נוטים להיות אגרסיבים יותר, ונואשים יותר, ולכן הסיכוי לאנארכיה עולה. כך שבמובן הזה, החברה המונוגמית שאנחנו חיים בה משרתת גברים, לפחות את הגברים בתחתית ההיררכיה, שבתקופות קדומות לא היו זוכים להתרבות כלל. כך שלא מן הנמנע שאם היינו יכולים להתרבות עם מי שאנחנו רוצים ללא התחשבות במושגים מודרניים כמו תא משפחתי ונישואין – חצי מהגברים באוכלוסייה לא היו משיגים סקס כלל.
האם אפשר לתאר את עולם הדייטים במונחים כלכליים?
לו היינו ממשילים את עולם הדייטים לעולם הכלכלי, האם היה מדד כלשהו שהיה משקף את העובדות האלה, כלומר שישנו איש-שיוויון בין הפרטים השונים בכל קבוצת מין, ושאי השיוויון בקרב הגברים גדול יותר מאשר אצל הנשים? הדרך שבה כלכלנים מודדים אי-שיוויון ברמת הכנסה במדינה היא באמצעות מדד ג’יני (מספר בין 0ל-1) כאשר 0 אומר שיש שיוויון מוחלט ו-1 מייצג חברה שבה לאדם אחד יש את כל הכסף, ולשאר יש אפס. אם נחיל את המדד הזה על כלכלת הדייטים, אז לו נשים היו מוצאות את כל הגברים אטרקטיביים באותה מידה, מדד ג’יני בכלכלת הגברים היה 0. לו גברים היו מוצאים אישה אחת בודדת כאטרקטיבית, וכל השאר לא – מדד ג’יני בכלכלת הנשים היה 1. מתברר שאת המדד הזה הצליחו להחיל גם על כלכלת הדייטים, וכמובן שהוא משקף את מה שאנחנו כבר יודעים אינטואיטיבית – יש אי-שיוויון בולט בין גברים לנשים בשוק הדייטים, לטובת הנשים כמובן. מדד ג’יני אצל הנשים הוא 0.324 בעוד שמדד הג’יני אצל גברים הוא 0.542. כלומר, כלכלת הנשים דומה למצב שבו יש חלק עניות, חלק מעמד ביניים, וחלק מיליונריות. כלכלת הגברים, לעומת זאת, דומה יותר למצב שבו יש מספר קטן של מולטי-מילארדרים שמוקפים במסות של גברים חסרי כל.
במחקר נוסף על טינדר נמצא ש80% התחתונים של גברים בטינדר מתחרים על 22% התחתונים של נשים, ו78% העליונים של נשים מתחרים על 20% העליונים של גברים. מדד ג’יני של טינדר עומד על 0.58, מה שממקם את כלכלת טינדר כיותר אי-שיוויונית מ-95% מכלכלות העולם.
במחקר אחר נמצא שאם תבקשו מנשים לדרג אקראית גברים בחדר, הן תדרגנה 80% מהגברים כמתחת לממוצע באטרקטיביות, בעוד שהגברים ידרגו 50% מהנשים מתחת לממוצע.
דרך נוספת לתאר זאת היא באמצעות חוק פרטו, שמתאר את חלוקת התפוקה האנושית בכל תחום יצרני – 80 אחוז מהעבודה מבוצעת על ידי 20 אחוז מהאנשים. כך למשל 20 אחוז מהמתכנתים הכי טובים אחראים לרוב התכנה בחברה, אחוז קטן מהמוזיקאים אחראים לרוב היצירות המוכרות. אחוז קטן מהאוכלוסייה יחזיק ברוב המשאבים. היות ששגשוג רבייתי הוא נגזרת של יצרנות ומשאבים, כך גם אחוז קטן מהגברים ייהנו מגישה להרבה מאד נשים.
אפשר לראות זאת גם באופן שבו נשים בוחרות גברים. נשים בוחרות גברים שהם בסטטוס דומה לשלהן או גבוה משלהן, מה שאומר שהגברים בוחרים בנשים בסטטוס שלהם או נמוך יותר. זו אחת הסיבות שנשים עם IQ גבוה מאד מתקשות למצוא בן זוג, כי אם אישה נמצאת באחוזון העליון של IQ, היא תמשך רק לגברים עם IQ זהה לשלה או גבוה יותר, ויש מעט מאד גברים יותר, בעוד שגבר באחוזון העליון יסכים לצאת גם עם נשים עם IQ נמוך משלו.
השורה התחתונה היא כזו: רוב הנשים מוצאות את רוב הגברים כלא-מושכים ולא ראויים לאינטראקציה רומנטית, בעוד שההיפך אינו נכון. במילים אחרות, גברים יוצרים לנשים כלכלת דייטים די שיוויונית, בעוד שנשים יוצרות לגברים כלכלת דייטים מאד לא-שיוויונית.
הנתונים האלה מתיישבים עם נתון מעניין נוסף לפיו ישנו פער בחשק המיני בין גברים לנשים, כך שגברים הרבה יותר נכונים לקיים יחסי מין מאשר נשים. כמו-כן, ישנו פער גילאים, כשצעירים יותר (כל עוד הם מעל גיל מסוים) נתפסים כמושכים יותר מאשר מבוגרים, כשהפער הכי גדול הוא בין נשים מבוגרות לצעירות. כך שלא רק שגברים רוצים סקס יותר מנשים, אלא שהם גם רוצים את הסקס הזה עם נשים בטווח גיל מאד מצומצם. שני הפקטורים האלה הופכים את הכלכלה שלהם להרבה יותר לא-שיוויונית והרבה יותר תחרותית.
נשים מחפשות איכות בעוד שגברים מחפשים כמות
נשים – גם אצלן יש היררכייה, והדבר שאולי הכי כואב הוא שגם אצלן ההיררכייה הזו מוצדקת מבחינה ביולוגית. כלומר, בממוצע, נשים אטרקטיביות יותר, וכמובן צעירות יותר, הן גם פוריות יותר, ולכן זה הגיוני שהן תהיינה יותר מבוקשות. הטרייד אוף הוא פשוט – כמות למול איכות. גברים שואפים לכמות, להפיץ את זרעם, נשים שואפות לאיכות – לנצל את המשאב היקר הזה שנקרא היריון, שהוא לא ניתן לחלוקה, ומוגבל בכמות הפעמים שלו – כדי שיניב את הפרי הכי איכותי. זה מאזן הכוחות שיוצר את המתח התמידי בין גברים לנשים – גברים יהיו מוכנים לשכב גם עם אישה שהם לא מאד נמשכים אליה, אם הם לא צריכים להשקיע הרבה מאד זמן ואנרגיה. נשים ייטו לשכב עם גברים כשיש להן אינדיקציות, או לפחות תקווה, שזו לא תהיה הפעם הראשונה והאחרונה. ההגיון מאחורי זה הוא שאישה הרה שאין לה גבר שלוקח חסות עליה ועל הולד הייתה משולה למתה. כיום זה כמובן כבר לא רלוונטי עם אמצעי המניעה, אבל המנגנון הפסיכולוגי עדיין מותאם לתקופה של לפני המצאת הגלולה בשנות ה-60. מעניין לראות כיצד אמצעי מניעה ישפיעו על הרגלי הסקס שלנו בדורות הבאים, ואם עדיין תהיה שונות בולטת בנכונות לקיום יחסי מין מזדמנים ללא מחויבות בין גברים לנשים.
על כל פנים, ככל שאישה אטרקטיבית יותר, כך היא יכולה לגרום לגבר אטרקטיבי יותר להתחייב אליה לטווח ארוך. זה משהו שהרבה נשים לא מבינות – למה גבר שהיה להן איתו חיבור כל כך מדהים וסקס כל כך טוב, רוצה אותן כיזיזות, אבל לא כבנות זוג. הסיבה היא שהוא מאמין שהוא יכול להשיג יותר טוב מהן. מישהי אחרת, אטרקטיבית יותר, הייתה יכולה לעורר בו את הרצון להתחייב. כך, למעשה, חוסר הכרה בפער בינן לבין גברים, או בערך השוק שלהן, גורם להן לחוות הרבה מקרים שבהם לאחר סקס גברים לא ממשיכים את הקשר איתן. זו כמובן לא הסיבה היחידה, אבל בעיניי זה גורם משמעותי.
אין כאן רעים וטובים
אין רשעים בסיפור הזה. זה נכון שאפשר לכאורה לרחם על הגברים שלא נתפסים כמספיק אטרקטיביים בעיניי נשים ונגזר עליהם לא לחוות מיניות, או לחוות מעט מאד ממנה, ובוודאי לא מספיק, בעוד שלכמות קטנה של גברים יש בשפע. באותה מידה אנחנו יכולים לרחם על הנשים שחיות בחברות מונוגמיות, ש-20% מהן נהנות ממערכת יחסים עם בן זוג שהן נמשכות אליו, בעוד ש-80% נאלצות לחיות עם גבר שהן לא תופסות כמושך, אם הן בכלל בוחרות להיות במערכת יחסים.
מנקודת מבט ביולוגית, פערי האטרקטיביות האלה לא צריכים להפתיע אותנו. מונוגמיה היא נדירה בטבע, וכך גם אנחנו, באופן טבעי, אינינו מונוגמיים, מה שיכול להסביר את פער האטרקטיביות, לצד העובדה שיש לנו פי 2 יותר אמהות מאבות. ההעדפה המובנית של נשים לאחוז קטן של גברים מעידה על כך שלו אפשרנו לבני אדם ליצור מבנה חברתי באופן טבעי, ללא מערכות מוסדיות, הייתה נוצרת חברה פוליגמית.
מתוך הבנה שקשה מאד ליצור חברה יציבה במודל פוליגמי כזה, נוצר רעיון המונוגמיה כבר לפני אלפי שנה והוא מלווה בדתות עם ערכים של ריסון מיני ושמירת התא המשפחתי. אבותינו הבינו כבר אז שלו הערך המרכזי בנישואין היה משיכה מינית – אנשים היו אומללים, ונישואים לא היו מחזיקים, משום שרוב הנשים היו חסרות שביעות רצון מבן זוגן. לכן הדתות קידמו את רעיון הבתולין, והטיפו לנו לשאוף ליותר מסיפוק מיני, מתוך כוונה לצקת משמעות לתוך מערכות היחסים שמבחינה מינית היו דלות.
הנרטיב הזה מופיע גם באגדות עתיקות כמו הנסיכה והצפרדע והיפה והחיה, בהן אנו רואים את נסיונה של התרבות לקבל את הפרדיגמה שנשים שנתפסות כמושכות מתחתנות עם גברים שהן תופסות כלא מושך. המסר באגדות האלה הוא שראשית האישה מקבלת על עצמה לאהוב את הגבר, ואהבתה זו היא שמשנה את הגבר ומשפרת אותו – הופכת אותו לנאה יותר, עשיר יותר, ובעל הוד והדר. האגדות האלה מנסות להראות לנו שאהבה כנה שניתנת לאדם אחר, שאינה מבוססת על משיכה מינית, יכולה לתעל כיעור ליופי ולהפוך אפילו מערכת יחסים בין פרטנרים לא תואמים למוצלחת.
במהלך אלפי השנים האחרונות ניסו התרבות והדת להתגבר על היצר הלא-מונוגמי שלנו כדי לעזור לנו ליצור חברה יציבה יותר וליותר אנשים למצוא משמעות בחייהם. ככל שאנחנו מתרחקים מהדת והעולם מתקדם בכיוונים אחרים, ייתכן שנצטרך למצוא מודלים אחרים שיאפשרו לנו להתגבר על האינסטינקטים הטבעיים שלנו אם ברצוננו להמשיך לקיים מערכות יחסים ארוכות טווח ולהקים תאים משפחתיים.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
אני עכשיו שואל את עצמי מה קורה ב-“כלכלת הלהטב”
האם יש יותר הומואים בזוגיות מאשר לסביות?