האבסורד שבוידוא הסכמה
בגיל 22 גיליתי את “עולם הרוח” כשהגעתי פעם ראשונה לפסטיבל זורבה הבודהה. לאחר מכן התנסיתי בסדנאות טנטרה, שמאניזם מיני, וכו’, ובעוד שחלק מהתכנים בהחלט תרמו לי, ובהמשך גם הנחיתי בפסטיבלים מהסוג הזה, תמיד היה משהו שצרם לי, ולא ידעתי לשים עליו את האצבע. הרגשתי שקיימת התעלמות בבראנז’ה הזו מהטבע האנושי. כלומר, רווחה שם פילוסופיה שנשמעה מאד יפה, ובפרט לאנשים שנפגעו בעבר, אמירות כמו “לוודא הסכמה” או “להסתכל על נשים ממקום אוהב ולא ממקום של צייד” הן מאד קוסמות.
על האבסורד שבוידוא הסכמה כתבתי כבר רבות, אז לא ארחיב על זה. רק אומר שחוסר וודאות ולקיחת סיכון זה משהו ששני הצדדים מעוניינים בו וצריכים אותו כדי להרגיש תשוקה מינית, ולכן זה רעיון שלא עולה בקנה אחד עם ההתנהגות האנושית. וידוא הסכמה תורם אולי לתחושת הביטחון, אבל הוא לא תורם לתחושת המשיכה, הריגוש או המשחקיות. מה גם שבני אדם פשוט לא מתנהגים כך, ומעולם לא התנהגו. ריקוד החיזור, אצל בני אדם, כמו גם אצל כל שאר בעלי החיים, כרוך בלקיחת סיכונים. הנקבות אף בוחנות את הזכרים על היכולת הזו שלהם. כמו-כן, כשם שכשמבוגרים משחקים עם ילד בן שנתיים ומסוגלים להבין ממנו מתי הוא רוצה עוד ומתי להפסיק, כך גם מבוגרים יכולים וצריכים לעשות זאת, ובפועל כך אנחנו מתנהגים בכל מקרה – בפן החברתי והמיני.
עכשיו לגבי האימרה “להתסכל על נשים (כל עוד הן אטרקטיביות כמובן) לא ממקום של צייד”. ההבדל הכי גדול בין גברים לנשים במובן המיני הוא שהגורם שמגביל נשים מבחינת יכולת הרבייה שלהן הוא כמה שנים הן יבייצו. מה שמגביל גברים זה עם כמה נשים הם יוכלו להיות. לכן הטווח של כמות הצאצאים שגברים יכולים להביא הוא הרבה יותר רחב מזה של נשים. אחד מכל מאתיים גברים בעולם, ואחד מכל עשרה גברים שחי בשטחי האימפריה המונגולית לשעבר הוא צאצא של ג’ינגיס חאן, למשל.
זה אומר דבר מאד פשוט – כדי להצליח רבייתית, גברים היו צריכים להתחרות. גבר, בניגוד לאישה, לא נולד עם הזכות להתרבות. כשאתה גבר בחברה שבטית – רוב הסיכויים הם שלא יהיו לך צאצאים בכלל, כי ראש השבט נהנה מגישה מינית לרוב הנשים, לא כי הוא השיג אותה בכח – אלא כי הנשים בחרו בו. נשים העדיפו שאב ילדיהן יהיה בעל אמצעים גם תוך ויתור על אקסקלוסיביות איתו. במילים אחרות – המונוגמיה שמושרשת עמוק בתרבות המערבית תורמת יותר לגברים, לא לנשים, כי היא מאפשרת להרבה מאד מהם להביא צאצאים באופן שבלעדיה לא היו מסוגלים (ראו מה קורה בחברות פטריארכליות עד היום, למשל בחמולות של הערבים). הרעיון שחתונה זה דרך של הפטריארכיה לדכא נשים הוא מופרך לחלוטין, ומספיק לראות שנשים עשירות מתחתנות בשיעורים גבוהים בהרבה מעניות. גם מיפויים גנטיים מראים שבשושלת המשפחתית של כולנו ישנן פי 2 יותר אמהות מאבות. כלומר בעוד שכל אישה הביאה צאצא אחד בממוצע, חצי מהגברים הביאו שניים משתי נשים שונות, וחצי לא התרבו כלל.
זה אומר שגברים התפתחו בסביבה שבה הקשר בין רבייה לבין ציד ותחרות הוא מאד קרוב. קל לראות איך התחרות על נשים הייתה אכזרית. אז היה יתרון אבולוציוני לכך שהמעגל העצבי במח שקשור לעוררות מינית יקושר גם לציד.
איך עליך להתייחס לנשים?
אי אפשר לצפות שההתנהגויות והאינסטינקטים ששימשו גברים אלפי שנה ייכחדו באחת. אדרבא, אנחנו עדיין רואים שרידים של הדינמיקה שהייתה רווחת מאז ומתמיד – לאישה הממוצעת יש יותר ביקוש בשוק המיני מלגבר הממוצע. אם אתה יכול לבחור מראש באיזה מין תיוולד כשהדבר היחיד שמעניין אותך הוא להבטיח שיהיו לך ילדים – עדיין, גם היום, עדיף לך לבחור להוולד אישה.
אז אי אפשר לבקש מגברים להיות גברים ובד בבד להגיד להם לא לצוד נשים ולא להחפיץ.
איך בכל זאת, אם כן, עליך כגבר להתייחס לנשים, או לזולת בכלל?
זו שאלה מצוינת. קודם כל, אפרופו לא להחפיץ – השאלה איך להתייחס לנשים תלויה מן הסתם גם באישה עצמה. אם היא מתנהגת בצורה מעוררת כבוד – היא תזכה בכבוד. אם לא – היא לא תזכה בכבוד (כמו כל בן אדם ללא תלות במינו). אז להגיד “להתייחס לנשים בכבוד” זו אמירה פשטנית, ודווקא היא מחפיצה, כי היא שוללת מנשים את הסוכנות על עצמן ואת יכולתן להתנהג בכבוד או בחוסר כבוד.
אנשים חכמים דנו כיצד עלינו להתנהג אחד לשני משחר ההיסטוריה, והגיעו לכל מיני תשובות, אבל אני רוצה להתייחס לשתיים בולטות:
“אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”. – הלל הזקן.
“עשה פעולתך כך שהאנושות שבך ושבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד” – קאנט.
כל עוד החפצה היא חוויה שהיא קודם כל פסיכולוגית ולא בהכרח מתרגמת למעשים, אז אני חושב ששתי התשובות האלה לא אומרות שזה לא מוסרי להחפיץ, אלא שעליך להתייחס, *בפעולות שלך*, לאדם שמולך לא רק כגוף או כחפץ, אלא כבעל ריבונות על עצמו (agency).
תשוקה מינית, לפחות אצל גברים, מלווה בהחפצה וברצון לכבוש, ואין זה אומר שיש לפעול לפיה כל עת שהיא מתעוררת, אך כאשר מלכתחילה אתה בסיטואציה מינית – החפצה היא לגיטימית. כולנו אוהבים שמחפיצים אותנו לפעמים. אחת החוויות המרגשות להרבה נשים זה ההרגשה שהן כל כך מפתות וסקסיות בעיניי בן הזוג שלהן שהוא כמעט לא מסוגל לשלוט על עצמו. גם לגברים החוויה הזו שמחפיצים אותם יכולה להיות מדליקה. כמו עם כל פעולה שלנו, המוסריות נעוצה בקונטקסט, ולכן גם החפצה היא לא בברירת המחדל לא-מוסרית. אבל זה כן אומר שחשוב שגברים ידעו שזה בסדר שהם רוצים לצוד נשים, ושהם רואים אותן כמטרות לסיפוק המיני שלהם. בתרבות הפוליטיקלי קורקט יש נטייה לא להבחין בין החוויה הפנימית של אדם לבין הפעולות שלו. הנטייה הזו יוצרת תחושת אשמה קולקטיבית קבועה (על כך שאתה גבר, או לבן, או סטרייט וכו’). אשמה קולקטיבית כזו, בפרט כשהיא מוטלת על אדם על לא עוול בכפו פרט לכך שעלתה בו חוויה פנימית טיפוסית למינו – יוצרת נזק נוראי לגברים ולנשים. אנחנו לא צריכים בחברה שלנו גברים שמתביישים במיניות שלהם או באגרסיביות שלהם, כשם שאנחנו לא צריכים נשים שמתביישות ברעב שלהם. הבושה הזו רק יוצרת סטיות ביחס ליצרים שלנו, והם בטח לא גורמים להם להתבטא באופן בריא יותר. מה שאנחנו צריכים לעודד גברים לעשות הוא בדיוק ההיפך – להתחבר למיניות ולאגרסיביות שלהם כדי שיוכלו לרתום אותן למטרות טובות כמו למשל ליצירת מערכת יחסים משמעותית עם אישה. אי אפשר ליצור אינטימיות ואהבה בלי מיניות ואגרסיביות. כל אישה ברת דעת מעוניינת שהגבר שלה יהיה *מסוגל להיות* מיני ואגרסיבי בעת הצורך.
לא רק ההווה חשוב, אלא גם העתיד
לסיכום, האמירה “לא להחפיץ”, גם אם הכוונה מאחוריה טובה, היא פשטנית מדי ובפועל מחוללת נזק, כמו כל נסיון אחר לצמצם את ההתנגות האנושית הכה מורכבת לכללי אצבע של עשה ואל תעשה. ההשלכות של אמירות מסוג זה עלולות להיות אף חמורות יותר כשהן משמשות באופן ציני ל-virtue signaling – ניסיון לאמץ עמדה כביכול מוסרית על ידי הצהרות ריקות מתוכן שלא דורשות מהדובר אומץ או השקעת אנרגיה רק כדי להפגין את עמדתו הכביכול מוסרית ולזכות באהדה. אם אנחנו רוצים (ואנחנו רוצים) לקדם מערכות יחסים טובות יותר ולהיטיב עם גברים צריך ללמד אותם איך לתעל את יצר המיניות והציד שלהם למטרות משמעותיות, ולא לבייש אותם על כך.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
