“יש בחורה שמוצאת חן בעיניי, אבל היא אמרה לי שהיא מעדיפה שנהיה ידידים. אמרתי לה שאני רוצה אותה למשהו רציני. אני לא משחק משחקים, אני מאד ישיר, אולי זו הבעיה שלי”. יש גברים שחושבים שהסיבה שהם לא יוצרים משיכה עם נשים היא כי הם ישירים מדי. הגברים האלה יגידו לי שכשהם יוצאים עם מישהי שמוצאת חן בעיניהם, בדרך כלל הבחורה תשלח להם הודעה יום אחרי ותגיד “אתה חמוד ומקסים, אבל אני מרגישה שזה לא זה”.
ישירות היא לא הבעיה
“יש ביניכם מגע בדייט? אתה יוזם מגע?” אני אשאל.
“לא, מאד מינימלי”
הסיבה שהוא נמנע ממגע, שהוא ישיר כשהוא מעוניין במישהי, ושהוא לא יוצר משיכה – היא אחת. כל המצבים האלה כרוכים בחוסר וודאות. הוא לא יכול לדעת מראש אם היא מעוניינת במגע שלו, או באיזו מידה היא נמשכת אליו.
אז הוא נמנע מלעשות צעד משום שהוא פוחד שהצעד שלו יתקל בהתנגדות. לא מדובר בפחד מדחייה. זהו פחד מעימות. פחד מקונפליקט.
ברמה העמוקה – קונפליקט מתפרש אצל הגברים האלה כמובילים לפרידה.
הוא מצהיר על הכוונות שלו לפני שהיא מביעה עניין
אז הם מנסים למנוע קונפליקט מראש. איך?
הם מצהירים על כוונותיהם עוד לפני שמשהו קורה.
הגברים האלה יצהירו בפני הבחורה, כשההכרות ביניהם שטחית ולא נוצרה עדיין משיכה – שהם מעוניינים בה לקשר רציני.
לאקט הזה הם קוראים ישירות, ולא לשחק משחקים.
אבל הישירות שלהם לא נובעת מתוך אומץ או עצמה. היא נובעת מתוך פחד.
הם שמים את הקלפים על השולחן, כי מה שהם רוצים להמנע ממנו הוא חוסר וודאות.
חוסר ודאות, כפי שכתבתי בפוסט קודם (אצרף בתגובות), זה המצב הכי מורט עצבים לאנשים שפוחדים מנטישה.
אבל זו בדיוק הסיבה שלא נוצרת משיכה בינם לבין הבחורה.
כי בשביל משיכה צריך מרחק, כי הרי זה רגש שגורם לנו לרצות להתקרב. מרחק מגלם בתוכו מסתורין וחוסר וודאות. מי שחוסר הוודאות בלתי נסבל עבורו, מעדיף קשר ידידותי שבו הדברים גלויים, והקשר יציב. בקשר רומנטי, לעומת זאת, קירוב וריחוק הם חלק אינהרנטי מהקשר. בחודש הראשון, כמו גם 20 שנה לתוך הקשר. זו הפעימה הזוגית – מתכווצת ומתרחבת. כאשר קשר רומנטי הופך סטגנטי, הוא מת, הוא כבר לא רומנטי.
תנכיח את הנפרדות שלך ממנה
גברים שעונים על הפרופיל של המנעות מעימות שיושבת על פחד מנטישה, ייפעלו בשני אפיקים אפשריים:
1. יסכימו להיות ידידים של הבחורה, מתוך תקווה שהקשר ישתנה. הקשר כמובן לא ישתנה, כי הם לא יעזו לעשות שום צעד שיכול להוביל לחיכוך.
2. יצהירו מראש שהם רוצים אותה לזוגיות, עוד לפני שהם יצרו איתה משיכה. מבחינתם הם יכולים לספר לעצמם שהם פעלו ושהם ישירים, אבל כמובן שמרגע שהם אמרו זאת, והם לא רואים שיתוף פעולה ממנה – הקשר נשאר בדיוק באותו מקום. הם יבחנו את ההתנהגות שלה ללא הרף, וייחסו לכל ניואנס משמעות רומנטית. אבל עמוק בתוכם הם גם לא מצפים לשיתוף פעולה ממנה, ולמעשה, הם מסכלים שלא במודע כל אפשרות של מתח מיני היות שהם נחרדים מהסיטואציות האמיבוולנטיות. לכן כל כך קשה להם לפרטט. כי פלרטוט דורש להלך על החבל הדק שבין עניין מפורש למרומז. יתרה מזאת, פלרטוט דורש לדעת ליצור מרחק. הם לא מסוגלים לעשות את זה. ברגע שיש מישהי שמוצאת חן בעיניהם, הם יודעים לנוע רק בכיוון אחד – להתקרב. הם יודעים להחמיא, להביע עניין, להיענות לבקשות שלה, לעזור לה. אבל להציב גבולות? לאתגר אותה? לבחון אותה? להביע חוסר הסכמה? ממש לא. מפחיד מדי. הם עלולים “לאבד” אותה. אבל אם אתה לא יכול להנכיח את הנפרדות שלך ממנה ולהציב גבולות, אתה לא יכול להתפס כעיניה כבן זוג, כי אי אפשר לסמוך עליך. אם אתה מנסה להתמזג איתה ולהתאים את עצמך אליה, אז איפה *אתה* בדיוק? על מי היא אמורה להשען כשקשה לה? מי אמור לספק לה בטחון שהוא יכול להתעמת עם סיטואציות לא נעימות כשתהיו בני זוג ותקימו תא משפחתי?
הבעיה היא לא שאתה ישיר. אתה ישיר כי אתה לא רוצה להיות במקום שיש בו אי וודאות או פוטנציאל לעימות.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
