מאמר זה עוסק בקושי להתחייב ולקבל החלטות בזוגיות, וכיצד זה עשוי להצביע על פחד עמוק יותר מפני המוות והסופיות.
המתאמנת שלי שהתקשתה לקבל החלטות
אני קורא עכשיו את הספר של ארוויון יאלום “להביט בשמש” שעוסק בפחד מהמוות. הספר נפתח בציטוט שמסביר את כותרת הספר “אינינו יכולים להישיר מבט לא אל השמש ולא אל המוות”. תוך כדי קריאה נפל לי אסימון לגבי תהליך שעשיתי עם מתאמנת שלי מלפני כמה שנים שהותיר אותי שמוט לסת ונפעם מהזוית החדשה שקיבלתי מקריאת הספר.
הסיפור של המתאמנת שלי הוא כזה: היא התקשתה מאד להכנס לזוגיות. כל בחור שהיא פגשה היה נפסל כעבור כמה דייטים. היא תמיד הייתה מוצאת פגם שמבחינתה היה מנבא רעות להמשך הקשר. כמו-כן, היא לא הייתה נמשכת לאף אחד אף פעם. היחיד שהיא כן נמשכה אליו היה גבר נשוי. די מהר זיהינו את הפחד שלה מלטעות, שהוביל לקושי נוראי בקבלת החלטות בחייה. היא התקשתה להתחייב ולקבל החלטות בתחומים רבים, לא רק בזוגיות. בקריירה, למשל, היא העדיפה עבודות זמניות על פני קבועות, על אף שהייתה לה השכלה מרשימה. התמקדנו באימון שלנו על לשחרר מהפרפקציוניזם ומהפחד שפגם קטן בבחור יגרום לכך שהיא תכנס לקשר רע. הבנו שיש פה פחד שהנישואים העתידיים שלה יהיו גרועים כמו אלה של הוריה.
קושי לקבל החלטות מתבטא בעיסוק כפייתי בדילמה
יאלום מתאר בספר מקרה של מטופלת שלו שהזכיר לי את אותה מתאמנת, וכך הוא כותב:
“פט היא סוכנת בורסה בת 45, גרושה, שהתחילה לצאת עם סם והיא נתונה בקונפליקט: היא אוהבת אותו, אבל מתייסרת בהחלטה באשר להמשך פגישותיה עמו. הקש האחרון שגרם לה לטלפן אלי היה שקיבלה הזמנה למסיבה שישתתפו בה רבים מידידה הקרובים ומחבירה לעבודה. האם תביא איתה את סם או לא? הדילמה הזאת גדלה והתעצמה עד שהעסיקה את מחשבתה באופן כפייתי ללא הרף.”
התופעה של עיסוק מחשבתי כפייתי מוכרת לי מהרבה מקרים בקליניקה, כך שהמשכתי לקרוא בשקיקה כדי לראות איך המטפל הדגול הזה ניגש למקרה.
כל החלטה מעמתת אותנו עם הסופיות של הקיום שלנו
יאלום מתאר תרגיל בדמיון מודרך שהוא העביר אותה:
“דמייני שאת וסם מגיעים למסיבה. אתם נכנסים לחדר, מחזיקים ידיים. רבים מידידייך רואים אתכם. הם מנופפים לשלום ומתקרבים אליכם…” הוא משתהה וממשיך “עכשיו המשיכי להסתכל במעמד ותני לרגשותייך לפעפע. התבונני פנימה ואמרי לי את כל מה שאת מרגישה. נסי להיות משוחררת. אמרי כל מה שעולה על דעתך”.
“איכס, המסיבה. זה לא מוצא חן בעיניי”. פניה נעווים. “אני מרפה מידו של סם. אני לא רוצה שיראו אותי איתו.”
“המשיכי. למה לא?”
לא יודעת למה! הוא מבוגר ממני, אבל רק בשנתיים. ויש לו מראה מרשים. הוא עובד בתחום יחסי ציבור ויודע להתנהג בחברה. אבל אני, או אנחנו, נתויג כזוג. כזוג קשיש. ואני אהיה מגודרת. מוגבלת. אני אגיד ‘לא’ לכל גבר אחר. ‘מוגדרת’ ו’מגודרת'” – היא פקחה את עיניה – “אתה יודע, אף פעם לא חשבתי על כפל המשמעות הזה עד עכשיו. כמו בקולג’, כשבחורה עונדת סיכת אחווה של איזה בחור, היא מוגדרת כשייכת לו, אבל גם מגודרת לאחרים.”
“איזו דרך מוצלחת לתאר את הדילמה שלך, פט. רגשות נוספים?”
פט עצמה שוב את עיניה ושקעה בפנטזיה שלה. “דברים הקשורים לנישואים שלי עולים. אני מרגישה אשמה על שהרסתי את נישואי. אני יודעת מהטיפול הקודם שלנו שלא הרסתי אותם – אתה ואני עבדנו קשה על רגש האשמה הזה – אבל הרעיון פשוט זוחל עכשיו חזרה. כישלון נישואי היה הכישלון הממשי הראשון שלי – לפני כן הכל התקדם כלפי מעלה. מובן שהנישואים נגמרו. כבר לפני שנים. אבל בחירה בפועל בגבר אחר ממחישה את הגירושים. היא מסמלת שאינני יכולה לשוב לאחור – לעולם לא. שזה שלב בחיי ששייך לעבר. בלתי הפיך… זמן שנעלם. כן, כן, ידעתי את זה, אבל לא כמו שאני פתאום יודעת עכשיו.”
הקשר בין קבלת החלטות לפחד מהמוות
יאלום ממשיך לכתוב:
“סיפורה של פט מדגים את היחס שבין חירות לסופיות. להחלטות קשות יש לא פעם שורשים המגיעים עד יסוד הדאגות הקיומיות והאחריות האישית. הבה נבחן מדוע החלטתה של פט כה מייסרת.
קודם כל, היא מבשרת על ויתור. כל “הן” כרוך ב”לאו”. ברגע שתוצמד אל סם, אפשרויות אחרות – גברים אחרים, צעירים יותר, אולי מוצלחים יותר – מתבטלות. כפי שהיא מנסחת זאת, לא זו בלבד שתהיה מוגדרת כשייכת לסם, אלא היא תהיה מגודרת. היא תקטע אפשרויות אחרות. לצמצום אפשרויות זה יש צד אפל: ככל שאדם סוגר אפשרויות רבות יותר, כן חייו נראים מצומצמים יותר, קצרים יותר וחיוניים פחות.
היידגר הגדיר פעם את המוות כ”אי האפשרות של אפשרות נוספת”. לפיכך החרדה של פט – לכאורה סביב משהו שטחי, ההחלטה אם להזמין גבר למסיבה – שאבה את כוחה מן המעיין חסר הקרקעית של חרדת המוות שלה.”
הרגע שהבנתי שגם מתאמנת שלי חווה חרדה מהמוות
יאלום מספר שההבנה שהקושי שלה להחליט לגבי סם הוא בעצם רק ביטוי חיצוני לחרדה עמוקה יותר הייתה נקודת מפנה בטיפול ושמאותו רגע העבודה שלהם נעשתה הרבה יותר יעילה.
חשבתי על המתאמנת שלי ברגע שהתחלתי לקרוא את הסיפור על סם, אבל כשהגעתי לקישור שהוא עושה לחרדת המוות, נזכרתי פתאום באירוע ספציפי באימון שלנו. יום אחד נפגשנו לאימון מחוץ לקליניקה וישבנו על ספסל בגינה עם בריכת דגים. לפתע באמצע השיחה ציפור כלשהי צוללת למים ושולפת במקורה דג ועולה איתו לעץ. אני הסתכלתי בריתוק והשתאות, אבל שמתי לב שהיא מסיטה את המבט שלה באימה. “ראית את זה?” שאלתי, והיא אמרה “אני לא רוצה להסתכל”. כעת עולה בי המחשבה שייתכן שהרגע הזה שבו הציפור הרגה את הדג שיקף לה את חרדת המוות שלה. עברנו הלאה, והמשכנו לדבר על הקושי שלה מהתחייבות. לא נותר לי אלא לתהות איך היה נראה האימון שלנו אם הייתי מתייחס לרתיעה שלה ממה שזה עתה ראינו. אולי התהליך שלנו היה נראה אחרת לגמרי…
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.