נשים רבות חוות מתח וחרדה סביב הסקס הראשון, במיוחד עם גבר שמוצא חן בעיניהן. במאמר זה, המכיל תמליל של שיחה עם מתאמנת שלי בנושא זה, את תביני מהן המלכודות המחשבתיות שאת נכנסת אליהן בבחירתך אם לשכב עם הבחור, מדוע כל כך קשה לך להציב לו גבול, וכיצד ניתן לשנות זאת.
מה זה אומר לשכב איתו מוקדם מדי?
את מרגישה שזה מוקדם מדי לשכב איתו. אני מרשה לעצמי לאתגר אותך רגע – מה זה אומר מוקדם מדי? האם מוקדם מדי זה אומר שאת עדיין לא בטוחה שהוא יישאר אחרי הסקס? ואם הוא לא יישאר, למה זה כל כך נורא? זה נורא, רק אם אני מאמינה שהעזיבה שלו מאשרת את מה שאני כבר חושבת לגבי עצמי – שכל מה שיש לי להציע זה רק את המיניות שלי. שאני בפני עצמי – לא מעניינת.
לכן, אין באמת מושג אבסולוטי שנקרא “הזמן הנכון לעשות סקס”, אלא יש קישור לא מודע שאני עושה בין האקט של הסקס, לבין נטישה. מכיוון שבעבר חוויתי שגברים רצו ממני רק סקס, וברגע שהם קיבלו את זה, הם עזבו, עצם האקט של לשכב איתו מלווה בהמון חרדה, כי אחריו אני עומדת לגלות אם אני שווה יותר מרק סקס, או לא, כלומר, אם הוא יעזוב אותי, או לא. פה נכנס לתמונה הצורך שלי בוודאות. ככל שחיי היו יותר כאוטיים, וככל שמערכות היחסים עם הדמויות העיקריות בחיי היו יותר לא צפויות וארעיות, כך הצורך שלי בוודאות יעלה.
בסקס, לעומת זאת, יותר קל לך לאמוד מה את שווה, כביכול. אם הוא גומר, אם הוא נהנה, אם הוא רוצה עוד.
חוסר וודאות הוא אינהרנטי ליצירת קשר
“חוסר ודאות הוא אינהרנטי לקשר רומנטי בהתהוות.” אני אומר, בהקשר לצורך של לדעת מראש אם הוא לא יעזוב אותה.
היא: “נכון, זו תקופה קשה, חרדתית”.
אני: “זו תקופה קשה לכולם, לחלק יותר לחלק פחות. המסקנה המתבקשת היא שאין ממש דרך למנוע את זה לחלוטין”.
היא: “אין לי בעיה שהוא יגיד לי ‘אני איתך, אבל אני צריך סקס מהצד לפעמים.’ שהוא יגיד לי אני לא איתך היום, כי יש לי סקס מהצד. אני יכולה להכיל את הכאב הזה ולהתגבר עליו. יותר כואב לי זה חוסר הוודאות. הכנות מפצה על זה עבורי. מה שהכי גרוע זה להיות עם שקרן.”
האם את לא מאמינה שגבר יכול באמת להתחייב לאישה אחת? האם את לא מאמינה במונוגמיה, ובטוחה שכל הגברים בוגדים? יש הבדל בין לא להאמין ברעיון של מונוגמיה, לבין לא להאמין שאני יכולה להשיג גבר שירצה להיות איתי בבלעדיות. אם את מחזיקה באמונה השנייה, את מראש נכנסת לקשר כשאת מצפה שהוא ירצה לשכב עם נשים אחרות, וזו ציפייה הגיונית, אבל מרכיב נוסף פה הוא שאת לא מאמינה שהיא יכולה להציב לו גבול פה. בפועל מה שאת הכי רוצה זה שהוא ישכב רק איתך, אבל את פשוט לא מסוגלת להנכיח את הרצון שלך כשהוא עומד בניגוד לרצון של הצד השני. אז את מספרת לעצמך שאת לא מאמינה במונוגמיה, אבל באופן הזה את תמיד תמצאי את עצמך נרמסת בקשר. אם את מוותרת על הגבולות שלך בעניין כל כך מהותי בשלב כל כך מוקדם של הקשר, את תתפסי תוך זמן קצר כאינסטרומנט בלבד עבור בן הזוג שלך.
אני לא צריכה להסביר את הסירוב שלי
איך את יכולה להגיד לו שאת לא רוצה לשכב עדיין?
אחד הדברים שמאפיינים אנשים שקשה להם לשים גבול, הוא שהם מסבירים את הסירוב שלהם במשפטים ארוכים ומסורבלים, כאילו נמנעים מלסיים את ההסבר, כי זה הרגע שהם חרדים ממנו – הרגע שבו הם סיימו לדבר, ומה שהם אמרו, בעצם, זה “לא”. אז את מאריכה ומאריכה, ומנסה לרכך. אבל בבסיס המונולוג הזה יושבת האמונה שאין לך לגיטימציה להגיד “לא”, כלומר, אין לך לגיטימציה להנכיח את הנפרדות שלך, ואת הרצון האינדיווידואלי שלי.
מתאמנות רבות שמתקשות להציב גבולות בקשרים מספרות לי שבבתים שהן גדלו בהן היה מעט מאד מקום לביטוי אישי. חילוקי דעות היו מתקבלים באופן מאד לא סימפטי, שלווה באלימות, קללות, ונתק. לעתים ההורים הענישו את הילדים בשתיקה ממשוכת על כך שהם השמיעו את דעתם או העזו לחלוק על דעת הוריהם. בבתים האלה יש מנעד מאד צר של רגשות שניתן להביע. שמחה – רק קצת, לא יותר מדי. עצב, פחד, כעס – מעט מאד. כשאת גדלה בבית כזה את מבינה שיש דברים שאסור לדבר עליהם או להביע אותם. אז אם את מרגישה משהו בקשר, את מחליקה את זה, מדחיקה, עד שאת מתפוצצת. בבתים האלה המסר הוא להיות קונפורמיסט, להתיישר, אין מקום לביטוי האינדיוודיואלי שלך. אבא יכול להיות אלכוהוליסט, וברור לכולם שהוא מכור, אבל לא מדברים על זה. אם הילד הקטן שואל על זה משהו, מסתכלים עליו במבט מבוהל, ומעבירים נושא. אין שום הכלה לדיון בנושאים כואבים.
לכן ברור שכשאני אצטרך להגיד “לא” לבקשה או הבעת רצון מצד הגבר בקשר, אני לא אהיה מסוגלת, כי יעלה בי פחד מצמית מפני דחייה ונתק, כפי שחוויתי על בשרי בילדות. אני מעדיפה כל דבר, רק לא להתעמת. עימות פירושו נטישה.
כיצד ניתן לפתח אסרטיביות ולהעלות ערך עצמי
כיצד ניתן לפתח אסרטיביות, יכולת להציב גבולות, ולהעלות ערך עצמי:
– זיהוי האמונות שמעוררות בי את הפחדים, והבנת מקור הפחד. עליי להבין שהאמונה שאני מחזיקה לגבי מה יקרה אם אני אגיד “לא” מבוססת על חוויה סובייקטיבית ומאד ספציפית בילדות, ואינה בהכרח חלה על שאר מערכות היחסים שלי, וגם אינה רלוונטית למצבי כיום כאדם בוגר, שרואה את הדברים אחרת מהילדה בת החמש שהייתי.
– ניסוח אמונות חדשות, כמו “כשאני מביע את הרצון שלי, ושומרת על הגבולות שלי אני מזמנת לעצמי גבר שמסוגל להכיל נפרדות בתוך האחדות של הקשר. בנוסף, היכולת שלי להציב גבולות מעידה על כך שאני מאמינה בערך שלי, ולכן זה רק גורם לבן הזוג שלי להעריך אותי יותר ולחשוק בי יותר.”. אמונה נוספת חשובה היא “מותר לי להגיד ‘לא’, ואני לא צריכה להסביר. זוהי זכותי. כשאני אומרת ‘לא’, אני לא פוגעת באף אחד, כי כשאני אומרת ‘כן’ לעצמי, אני לא יכולה לפגוע באחר, אני רק דואגת שלי יהיה טוב.”
– שחזור סיטואציות שבהן היה לי קשה להציב גבול. אנחנו מבצעים סימולציות, ותוך כדי הרגשות עולים שוב, אבל הפעם אנחנו יכולים לבצע בקרה, לזהות את הדפוס האוטומטי שעולה בי, ולפעול אחרת.
– אנחנו מתרגלים אהבה וחמלה עצמית. כשאני עושה טעות אני מפסיקה להגיד לעצמי “אני טיפשה”, אלא “עשית טעות, זה הכל”. אנחנו מתחילים לדבר לעצמנו כפי שהיינו מדברים לילד הקטן שלנו. אם הוא פוחד או פגוע, לא היינו יורדים עליו או מקניטים אותו, אלא מכילים אותו ואוהבים אותו. לחלופין, אני מבקש מהמתאמנות והמתאמנים שלי לדבר לעצמם כפי שהיו מדברים לחבר. הרי הם לא היו רוצים להיות חברים של אדם שקורא להם טיפשים אחרי שהם עשו טעות. אז אין שום הצדקה לכך שהם ידברו לעצמם באופן הזה. אנחנו לומדים את הדיבור הזה מההורים שלנו, לרוב, משום שהם ביקרו אותנו, וכך אנחנו ממשיכים את אותו דפוס שפגע בנו בילדות, גם בבגורתינו, כלפי הילד הפנימי שלנו (או כלפי הילדים הביולוגיים שלנו).
– אנחנו לומדים להתנגד למחשבות שתוקעות אותנו. בעזרת מיינפולנס, אנחנו נהיים מיומנים מאד בזיהוי ואיתור המחשבות האלה, ונמנעים מלהזדהות איתן. אז כשעולה בי המחשבה “הוא יעזוב אותך אם תשכבי איתו”, אני לא מאפשרת לה להשפיע עליי באותה עצמה, כי אני מבינה שזו מחשבה כמו כל מחשבה אחרת. בנוסף ,אנחנו לומדים להשיב למחשבות האלה באופן שקול והגיוני, וכך אנחנו מנטרלים אותן. “האם הוא הראה את הסימנים לכך שהוא לא מעוניין בדבר פרט לסקס?” אנחנו שואלים את עצמנו, ואנחנו כבר יודעים לזהות את הסימנים האלה. “האם הוא מתקשר אליי רק מאוחר בלילה וקובע מעכשיו לעכשיו, או שהוא כן קבע איתי שלושה ימים מראש את הדייט השלישי שלנו?”. “הוא מתקשר לשאול לשלומי, ומציע לי לבוא לראות את החברים שלו. האם גבר שהיה רק רוצה לשכב איתי היה עושה את זה?”. אנחנו שואלים את הקול שמשמיע את המחשבות הלא רציונליות שאלות כאילו שאנחנו בעימות איתו, והיות שמדובר בקול לא רציונילי, בסופו של דבר ייגמרו לו הנימוקים.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
