מתי להגיד לה שאתה רוצה ללכת לדירה
“זה לא נקרא לשקר, זה נקרא לפלרטט”
היא אומרת לי כשאני שואל אותה בבוקר שאחרי למה היא אמרה לי “אני לא יודעת” ככשאלתי אותה מה היא רוצה, כשהיא כבר ידעה שהיא רוצה שאני אבוא אליה הביתה. היא חיכתה עוד כשעה עד שהיא אמרה “בוא נלך אליי”.
“אם הייתי אומרת לך באותו רגע, זה היה מוריד מהכיף. זה חלק מהמשחק. לפעמים להגיד את הדברים במפורש זה טרן אוף.
אני רציתי שתבין לבד מה אני רוצה.”
אני יכול להבין אותה. זה באמת נעים ומנחם ונותן בטחון כשמבינים אותי בלי מילים. אלא שאם אני אחכה שיבינו אותי לבד, ייתכן שאני פשוט לא אקבל את מה שאני רוצה. אז למדתי להגיד, וכך עשיתי גם איתה, אמרתי לה “אני רוצה שנלך מפה”.
אבל גם זה לא כזה פשוט. מחשבות כמו “איך אני יודע שזה לא מוקדם מדי?” צצות במוחו של הגבר. אז אני לא יודע אם זה לא מוקדם מדי, אבל זה גם לא משנה. אני לא אמרתי לה את זה ברגע שחשבתי שהיא תגיד לי “יאללה בוא”. אמרתי את זה, כי ידעתי שזה מה שאני רוצה, ושמתי לב שהמחשבה הזו מתחילה להעסיק אותי, ושאני מאבד נוכחות מהכאן והעכשיו. אז הסתכלתי לה בעיניים, חייכתי, ואמרתי לה “אני רוצה שנלך מפה”.
אבל גם אם אתה מספיק אמיץ כדי להגיד את זה, כשאין לך מושג היכן היא עומדת, אתה עדיין צפוי לקבל ממנה התנגדות: “מה נראה לך?” היא עונה, בנימה תוכחנית.
באותו רגע התגובה האוטומטית היא להתגונן, לחפש את המילים. אתה כביכול אמור להרגיש בושה על כך שאמרת את זה.
אבל אני מרגיש בנח עם הרצונות שלי.
“זה מפתיע אותך?” אני עונה. מחזיר את הכדור אליה. נשים בדרך כלל לא מצפות לתשובה כזו. הן מצפות לראות את הגבר מחפש את המילים, ואז כשהוא נבוך, הן יותר בשליטה. אבל אני יודע שהיא יודעת שאני רציתי לשכב איתה מהרגע הראשון שראיתי אותה. היא לא תמימה, והמבט שלי היה מאד ברור, והיא הבינה אותו. “לא… לא מפתיע, פשוט קצת מהיר”
“אז למה הנימה התוכחנית?”
אני לא מרפה. חשוב לי שיהיה ברור שזה הכי לגיטימי וטבעי לבטא את הרצון המיני שלי, וליצור איתה אווירה שבה אפשר לדבר על הדברים האלה. אני רוצה שגם היא תרגיש בנח לבטא את עצמה. בושה סביב מיניות אף פעם לא תרמה לתקשורת בין גבר לאישה.
“לא, לא תוכחנית…” היא עונה, ואני מסתכל עליה במבט של “נו באמת”
“טוב, קצת תוכחנית…”
“אז את יודעת מה אני רוצה. מה *את* רוצה?”
“לא יודעת…” היא עונה, קצת מתפתלת. פתאום, מאישה חזקה ועצמתית, היא לרגע מדברת כמו ילדה קטנה ותמימה שצריכה שהמבוגר האחראי ינחה אותה.
“את באמת מצפה שאני אאמין שאישה כזו חזקה ומוצלחת וקרייריסטית שמובילה פרוייקטים גדולים כמוך, לא יודעת להגיד לי מה היא רוצה?”
"איפה הגברים של פעם?" (בכלא)
אז בדיעבד, כאמור, מסתבר שהיא ידעה שהיא רוצה לשכב איתי פחות או יותר באותו זמן שאני ידעתי שאני רוצה לשכב איתה – כמה דקות מתחילת השיחה בינינו. כל השאר היה פשוט “משחק מקדים”, כפי שהיא קוראת לזה. אני לגמרי יכול להבין את זה, זה הגיוני. היא צריכה את המשחק המקדים לפני שהיא הולכת על הסקס. לגיטימי, מובן, וגם כיף, מודה. אני גם נהנה מהמשחק הזה.
אבל באותו רגע זה בעייתי כשאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים, “למה?” היא שואלת. “כי אם את לא יודעת מה את רוצה, אז זה אומר שאת לא יודעת היכן הגבול שלך עובר, ואז קורים דברים שלא מדויקים לנו, ואנחנו מגלים את זה רק אחרי. כי אז אנחנו לא בנוכחות, לא מחוברים לגוף שלנו”
המשכתי ושאלתי “את מרגישה בנח להגיד לי ‘לא’?”
“ברור” היא אומרת.
“מעולה. כי חשוב לי שאם אנחנו הולכים מפה אליי, או אלייך, אז שנינו מרגישים בנח להגיד ‘לא’ כשמשהו לא מתאים לנו. אני רוצה שנהיה בנוכחות, ושנוכל להתמסר למה שקורה בכאן ובעכשיו. אני לא רוצה שנהיה טרודים במחשבות ‘מה יקרה עכשיו? ומה אם זה לא יתאים לי? ואם אני רוצה רק להתנשק איתו, אבל לא לשכב, אבל אז אני לא אוכל להגיד לו לא…’. אני לא רוצה שזה מה שירוץ לנו בראש. כשהגבולות שלנו ברורים, אנחנו יכולים להיות הרבה יותר חושניים אחד עם השנייה. פתאום רק מבט והחזקת ידיים נהיים הרבה יותר עצמתיים”.
“אתה חמוד” היא ענתה “אהבתי את המונולוג שלך…” ואז היא אומרת “אתה יודע, אני לא מצליחה לקרוא אותך. מצד אחד אתה רגיש, ומתחשב, ומדבר ככה, ומצד שני אתה אסרטיבי. אתה יודע מה אתה רוצה. זה בדרך כלל לא משהו שאני רואה אצל גברים שבא ביחד”.
זו בדיוק הסיבה שכל כך קשה להתנהל נכון בעולם המיני באווירה הנוכחית בחברה שלנו. כי יש אזור מאד מצומצם שבו מצד אחד אתה מתחשב בגבולות שלה, מצד שני אתה מפגין את התכונות שנשים נמשכות אליהן, שבמידה רבה הן לא עולות בקנה אחד עם לשאול ולברר איתן, כמו אסרטיביות ובטחון עצמי (כי הן הרי רוצות שתבין לבד). כלומר אתה אמור לדעת היכן עובר הגבול שלה, אבל אסור לך לשאול אותה, כי אז המשיכה שלה אליך תרד, והיא תשאל “איפה הגברים שלה פעם, שהיו יודעים להוביל?”. (שאני אזכיר לכם שהרבה מאותם גברים של פעם מתמודדים כיום עם עשרות נשים שמתלוננות נגדם על הטרדה?). מצופה ממך כגבר גם להוביל ולהיות אסרטיבי, וגם לשמור על הגבולות שלה. בעיניי צריך להיות לא פחות מסופרמן כדי להיות מסוגל לעשות את זה, כש*הן לא אומרות מה הן רוצות*. איך אפשר לצפות את זה מגברים? זה אבסורד בעיניי.
האתגר של הגברים והנשים כאחד
אין ספק שאנחנו ניצבים כאן בפני אתגר. האתגר הזה משותף גם לגברים וגם לנשים. נשים לא יכולות להמשיך להלין על כך שלא מכבדים את הגבולות שלהן, כשהן לא עקביות, ולא אומרות מה הן רוצות, ומה הן לא רוצות. כל עוד נשים ימשיכו לא להגיד מה הן רוצות, כי הן רוצות שהגבר יבין לבד, ימשיכו לקרות מקרים, אחת ל-, שגבר תמים, שלא הייתה לו שום כוונה להטריד, יתבלבל ויחשוב שהוא בעצם קיבל הזמנה להמשיך לחזר. הכל שאלה של כמה משחקים נשחק. אם נשחק מספיק פעמים את ה”משחק המקדים” הזה, סטטיסטית, מתישהו, מישהו ייפגע. כי אם אני מצפה שכשאני אומרת “לא” הוא יבין לבד שאני בעצם רוצה שהוא ימשיך לחזר, לא מן הנמנע שגבר פחות מיומן ורגיש בסיטואציות האלה, יתבלבל פעם אחת ויחשוב שכשאת את אומרת “לא” של “לך מפה”, הוא יחשוב שהוא בסך הכל צריך להמשיך לנסות.
אני חושב שאפשר להגיד באופן די גורף שהסיסמאות האלה כגון “לא זה לא”, לא תופסות. כי המציאות פשוט לא כזו, נשים אומרות לי את זה כל יום בקליניקה. צריך להגיד את האמת “לא” זה לא תמיד “לא”. שלא תבינו אותי לא נכון, ואני מקווה שכל גבר שקורא את זה עכשיו, ייקרא טוב טוב את המשפט הבא: תמיד תכבד את הגבולות שלה. חציית גבולות זה אלימות.
הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה כחברה היא שהיום המילה “לא” כבר לא תמיד שקולה למקום שבו הגבול שלנו עובר. אצל נשים זה אולי בא לידי ביטוי בתחילת קשר, אבל גם גברים לא אומרים “לא” כשהגבול שלהם נחצה, בין אם זה בסקס (חודרים למרות שהם לא רוצים), ובין אם זה במקומות אחרים במערכת היחסים. (חשוב לי גם להגיד שאין לי כוונה לצייר כאן איזו תמונה אפוקליפטית. בפועל אנשים נפגשים, מכירים ושוכבים פעם ראשונה כל יום, וברוב מוחלט של המקרים שני הצדדים נהנים ומבסוטים, והכל נעשה בהסכמה מלאה).
תהיה ברור עם נשים
לכן, לדעתי, יש להקפיד להיות מאד ברור עם נשים, ולא לאפשר התחמקות או הסרת אחריות לכך שהן נכנסו איתי למיטה. אני לא מקבל משפטים כמו “מה אתה עושה לי. זה לא הוגן” אם אני מלטף אותה, וזה נעים לה. אני לא מוכן שמישהי תגיד לי “אתה שובב/נוכל” כאילו ש”הכנסתי” אותה למיטה. גבר, מי ששוכבת איתך צריכה לדעתת שהיא רצתה להכנס איתך למיטה, לא פחות ממך, ושהיא יזמה את זה לא פחות ממך. הסרת אחריות זו לא אופציה, גם לא בצחוק. כי אם אתה האחראי הבלעדי לכך שהיא נכנס איתך למיטה, אתה גם האשם הבלעדי כשמשהו קרה שלא היה לגמרי במסגרת הגבולות שלה. אני מבין שיש להן פנטזיה שישלטו בהן, להרגיש שהן מאבדות שליטה, ושהמשיכה מתעוררת בהן באופן שהן פשוט לא יכלו לסרב. אני מבין גם שלנו הגברים יש פנטזיה להרגיש כל כך irresistible שהיא פשוט לא יכלה לשלוט בעצמה, ואולי זו הסיבה שאנחנו מוחמאים כשהיא אומרת לנו משהו בסגנון “איך גרמת לי להכנס איתך למיטה, לא יודעת איך זה קרה”. אבל אני חושב שבסופו של דבר יותר נעים לאנשים בוגרים שחיים במציאות, ולא בפנטזיה, לדעת שכל אחד מהם עשה את זה מתוך בחירה מלאה ושקולה שלו. לא שיש לי משהו נגד הגשמת פנטזיות, חלילה, אבל אני מציע שקודם נדבר על הגבולות שלנו בכנות, ואז נתפנה לפנטזיות. אני מוכן לקחת את הסיכון שיהיה לה טרן אוף מהישירות שלי, על פני מצב שבו חציתי גבול של מישהי בטעות.
צריך להגיד בבירור- נשים, אם אתן לא מסוגלות להגיד מה אתן *כן* רוצות בגלל שיקולי “משחק מקדים”, או פשוט כי כך אתן נתפסות בעיניי עצמכן כלא זולות, ובמקום זאת אומרות “לא”, ומצפות שהוא יבין לבד שזה בעצם אומר “כן” – אל תתפלאו שגברים לא מבינים את ה”לא” שלכן כשאתן באמת מתכוונות לזה. תהיו ברורות. עם גברים צריך להיות ברורה הרבה יותר מאשר עם החברות שלך, כי הם פחות רגישים מנשים לניואנסים תקשורתיים כאלה, ובפרט להבעות רגש מתונות יותר. אל תבני על זה שהוא יקרא את שפת הגוף והטון שלך באותה מיומנות כמו חברה שלך. לא כשרק הכרתם, וגם לא כשאתם בזוגיות שנתיים. גברים – אל תפחדו לדבר על הדברים בכנות, בישירות ובאומץ. מנסיוני, כשאנחנו אומרים מה אנחנו רוצים, אנחנו מגדילים את הסיכוי שנקבל אותו. המשפט הזה נכון לשני המינים.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבל עכשיו למייל ובחינם חמישה שיעורים לתקשורת גברית מושכת וכריזמטית עם נשים
צפיות :<i class="fa fa-eye" aria-hidden="true"></i> 526