אנחנו רואים בקולנוע את הגיבורים הראשיים מתנשקים לאחר שעברו חוויה מסוכנת, או כשהגבר (בד”כ) מציל את האישה והלה מתמסרת לזרועותיו; ובל נשכח את אחד הטיפים הרווחים בעולם הדייטים- ללכת ללונה פארק ביחד. האם באמת חוויות מפחידות מעוררות משיכה מינית, ואם כן אז כיצד נוכל לרתום את התופעה לטובת הצלחה רומנטית? התשובות בפנים.
רגש נובע גם מהפרשנות שלנו
נראה שמצבי קיצון וסטרס עשויים לתרום לתחושת קרבה ומשיכה בין גבר ואישה (למעשה, גם בקרב חיילים קרביים נראו תופעות דומות, וייתכן שניתן לייחס אותן לסביבה הלחוצה של המסגרת הצבאית), אך האם זה באמת כך, או שמדובר במיתוס?
נראה כי הסבר אחד לתופעה הזו מגיע מתופעה פסיכולוגית שנקראת התיאוריה הדו-גרומית של הרגש. על פי התיאוריה, שהגו החוקרים שכטר וזינגר, רגש נובע משני גורמים- תגובה פיזיולוגית ותיוג קוניטיבי. כלומר, מה התחושות הגופניות שלי וכיצד אני מפרש אותן.
את התיאוריה הזו הם הוכיחות האמצעות הניסוי הבא [מי שרוצה להגיע לשורה התחתונה מוזמן לדלג לפסקה הבאה]: הם הזריקו למשתתפים גברים אדרנלין כדי לגרום להם לעוררות. בהשפעת האדרנלין הם הפגינו את כל התופעות הפיזיולוגיות שמעידות על עוררות- עורם האדים, פעימות לבם גברו וקצב נשימתם הואץ. לקבוצה אחת נאמר מראש שאלו יהיו השפעות התרופה, וקבוצה אחרת הוטעתה לחשוב שלזריקה אין תופעות לוואי. לאחר מכן הושארו המשתתפים בחברת אדם נרגז או אדם עליז (אופורי). קבוצת הגברים שיודעו מראש על השפעות הזריקה לא חשו שום רגש מיוחד, לא בהשפעת האדם הנרגז ולא בהשפעת האדם העליז. לעומתם, קבוצת המשתתפים שלא יודעו על השפעות הזריקה דיווחו שכאשר היו באינטראקציה עם האדם הנרגז, הם חשו נרגזים בעצמם, ואילו כאשר היו בחברת האדם העליז, הם היו שמחים בעצמם.
כלומר, שתי קבוצות הגברים לא נבדלו ביניהן בתחושות הפיזיולוגיות שהגברים חשו, כי הרי לכל המשתתפים הוזרק אדרנלין, אבל הרגש שהם דיווחו עליו היה שונה. הרי שהממצאים האלה מאששים את התיאוריה הדו-גורמית של שכטר וזינגר, שגורסת כי רגש מורכב מרכיב פיזיולוגי וקוגניטיבי כאחד.
תגובה לפחד לא מסתיימת מיד, ולכן נוצרת טעות בייחוס
עדיין אין לנו הסבר, עם זאת, מדוע אנשים שמרגישים פחד או כעס, יכולים לפתע לייחס את הרגשות האלה למשיכה מינית לאדם אחר. כלומר, הוכח לנו בתיאוריה הדו-גורמית שבעקבות הייחוס של תחושות גופניות לגורם חיצוני (איש נרגז או איש שמח) הושפעה ההרגשה של האנשים. כעת עלינו לבדוק האם ניתן להשפיע על הייחוס, כך שנוכל לשלוט על איזה רגש האדם השני ירגיש בעקבות גירוי פיזיולוגי כלשהו. כך שנשאלת השאלה, האם במידה ואישה, למשל, כבר נמצאת במצב של עירור, נוכל באופן עקבי לגרום לה לחוש משיכה מינית אם נדע אילו גורמים חיצוניים יגרמו לה לפרש את העירור כשמשיכה מינית (ולא, למשל, ככעס, או כפחד).
כאן נכנסת לתמונה התיאוריה של ייחוס מוטעה לעוררות. עוררות אינה פגה מיד בתום הגירוי שגרם לה, אלא ממשיכה להשפיעה גם לאחר מכן. לכן, במידה ומיד בתום הגירוי שגרם לעוררות אנשים עוברים למצב אחר שבו כבר אין גירוי, אך הוא טעון רגש, אנשים עשויים לייחס את העוררות שלהם לרגש, ולא לגירוי שהסתיים זה מכבר. כולנו מכירים זאת- אנחנו לא מפסיקים להרגיש פחד מיד כשהאירוע המפחיד הסתיים, אלא התחושות הגופניות- דופק, נשימה, הזעה- ממשימות גם אחרי.
מה קורה לגבר שרואה אישה יפה מיד לאחר שעבר חוויה מפחידה?
אחד הניסויים שפותחו כדי לבדוק את התיאוריה הזו היה הניסוי עם הגשר המתנדנד [לשורה התחתונה דלגו על פסקה זו ועל הבאה]- חילקו גברים לשתי קבוצות, וכל קבוצה הייתה צריכה לחצות גשר. קבוצה אחת הייתה צריכה לחצות גשר יציב ובטוח, וקבוצה אחרת חצתה גשר מתנדנד. בקצה השני של הגשר חיכתה אישה שביקשה מהגברים למלא שאלון שהכיל תמונות שנועד לבחון כמה מיניים הרגישו הגברים בסיום החצייה לפי כמה מיניות הם דיווחו שהיו התמונות לדעתם. הממצאים הראו שהגברים שחצו את הגשר המפחיד חשו יותר מגורים מינית מהגבים שחצו את הגשר הבטוח.
בנוסף, האישה שחילקה להם את השאלון מסרה להם גם את המספר שלה על מנת שיתקשרו אליה במידה ויש להם שאלות על הניסוי. מנחשים מי התקשרו יותר לאישה? כמובן שיותר גברים התקשרו לאישה לאחר חציית הגשר המפחיד מאשר לאחר חציית הגשר הבטוח. כמו-כן, את קבוצת הגברים שחצו את הגשר הבטוח חילקו לשתיים- אחת שפגשה את האישה מיד בסיום חציית הגשר, ואחת שהלכה עוד 140 מטר עד שהגיעה לאישה- במקרה זה הגברים שפגשו את האישה מיד לאחר החצייה התקשרו בשיעור גבוה יותר מאשר הגברים שפגשו אותה לאחר שהיה להם זמן להירגע.
החוקרים הסבירו את הממצאים בכך שהגברים שפגשו את האישה מיד לאחר חציית הגשר, כלומר כשהיו עוד מושפעים מהפחד וגופם היה בעוררות- נמשכו אליה יותר לעומת הגברים האחרים.
כל עוררות יכולה להוביל להרגשת משיכה
אבל למה זה קרה? הרי על פי התיאוריה הדו-גורמית, אם הגברים היו מפרשים את התגובות הפיזיולוגית שלהם (קצב לב מואץ, נשימה מהירה) לחציית הגשר, ולא לאישה- הרי שהם לא היו צריכים להרגיש משיכה אלא להמשיך להרגיש פחד. כלומר, זה עדיין לא מבטיח לי שאם אקח את הדייט שלי לרכבת הרים בלונה פארק, היא תרגיש משיכה כלפיי כשנרד מהרכבת.
ברם, במחקר אחר נמצא שככל שזה נוגע לרגשות של משיכה, לפרשנות אין ממש חשיבות; כלומר, כל עוד יש עוררות, וישנו גירוי מתאים (למשל, תמונה של אישה, או פגישה עם אישה)- תהיה גם עוררות מינית, בין אם אותו אדם יודע מה המקור לעוררות (רכבת הרים, או חציית גשר) ובין אם לאו.
אז האם כדאי לקחת את הדייט ללונה פארק?
אם כן, נחזור לשאלה ששאלנו בתחילת המאמר- האם כדאי לקחת את הדייט שלנו ללונה פארק או לסיטואציה אחרת שמעוררת פחד? התשובה היא בהחלט כן. המחקרים שסקרתי לעיל מסבירים את כל התופעות הבאות:
- למה כשרואים סרט מפחיד ביחד אנחנו נוטים להרגיש משיכה אחד לשנייה.
- למה סקס אחרי מריבה או פרידה הוא הרבה יותר לוהט (כי המריבה מלווה ברגשות כעס שמאופיינים בעוררות פיזיולוגית, והעוררות מתפרשת כמשיכה מינית).
- למה אחרי שעברנו חוויה מטלטלת או מסוכנת, אנחנו נוטים להתאהב במי שעברנו את החוויה איתו.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.