מתאמנים רבים שפונים אליי, מדווחים שהם לא מצליחים להשיג את מה שהם רוצים. הצעד הראשון בדרך למימוש הרצון שלך, הוא להגיד “לא” לרצונות של אחרים שאינם עולים עם רצונך בקנה אחד. אך לרבים מאתנו זה קשה מאד, ומעורר פחד עמוק, שלא יאהבו אותנו, שיידחו אותנו, שיכעסו עלינו. במאמר זה מצורף תמליל של אימון שלי עם מתאמן, שמתקשה בדיוק בתחום הזה – להיות אסרטיבי, ולפעול על פי רצונו. ניתן ללמוד כאן מניין נוצר הקושי המדובר, וכיצד ניתן להתגבר עליו.
להגיד "לא" למישהו אחר זה להגיד "כן" לעצמי
– תמיד פונים אליי בבקשת עזרה. כל מי שצריך עזרה פונה אליי.
– אתה אומר את זה כדבר טוב או כדבר רע?
– חצי חצי.
– למה חצי חצי? מה רע בזה שפונים אליך לעזרה?
– רואים אותי כבחור טוב, בחור טוב מדי.
– אתה מתכוון בחור ששם את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלו?
– גם, כן.
– אתה אומר שאתה לא מסוגל לשים גבול? אתה לא אסרטיבי בעצם.
– כן! לא אסרטיבי.
– זו תכונה באמת מאד חשובה. זו תכונה שנשים מאד נמשכות אליה בגבר. אתה יודע למה? כי זה מראה לה שאפשר לסמוך עליו, זה נותן לה בטחון. כי בהמשך כשהיא תהיה בזוגיות, היא תרצה לדעת שאתה יודע להדוף סכנות. שכשהחיים יאתגרו אתכם, אתה תהיה מסוגל להדוף אותם.
בהתחלה, היא תחווה את הצד הלא נח של האסרטיביות שלך. אתה תגיד לה “לא” “לא מתאים לי” “זה מה שאני רוצה, זה מה שאני לא רוצה”. זה לא יהיה לה נח אולי, אבל זה ידליק אותה עליך. אני רוצה משהו, והוא אומר לי “לא”, אבל בד בבד היא תפרש אותך כבמעמד גבוה.
– מניאק בעצם
– נשים חסרות בטחון קוראות לזה מניאק. אבל זה ממש לא מניאק. זה הפוך מזה.
– כן זה מה שחסר לי.
– חסר לך קצת bad guy.
– כן, בדיוק.
– אז מה מפחיד אותך בלהיות כזה? למה אתה לא כזה? למה אתה לא שם גבול?
– זה שנים… זה הרגל של שנים.
– בוא נחשוב מהיכן הגיע ההרגל הזה… אני יכול להציע השערה שבבית אמא הייתה מפנה עורף אם לא היית מתנהג כפי שהיא רצתה שתתנהג, כך שאתה חווית אותה כנוטשת, וזה מפחיד לילד. אז למדת שכדי שהיא לא תנטוש אותך, אתה צריך לעשות מה שהיא רוצה. מה שחשוב הוא שאמא תהיה מרוצה. לפעמים זה קשור לכמה ההורים מכבדים את הגבולות של הילד, האם אמא חונקת. או האם אמא מתנהגת בצורה פסיבית אגרסיבית כשאתה אומר לה “לא”? אם הילד לא עושה מה שהיא מבקשת, היא נהיית אדישה אליו. והילד לא יכול לחיות עם מצב שאמא שלו אדישה אליו, הוא ימות. אז הוא דואג לרצות את אמא שלו, שתהיה מרוצה. לכל אחד הסיפור שלו, אבל זו סיבה רווחת.
– לי אף פעם לא אמרו “לא” בבית. כשאני ביקשתי משהו אמא ישר עשתה.
– אז אתה למדת בעצם שאסור לסרב לבקשות של אחרים.
עלינו על משהו כי הוא התחיל לדבר מהר ובלהט.
– גם בעבודה זה קורה לי. כשמישהו מבקש ממני משהו אני מיד עושה. על אוטומט. אני אפילו לא עוצר רגע לחשוב.
– אתה מיד חושב שהבקשה שלו יותר חשובה מהרצון שלך, ממה שלך חשוב.
– לעתים נדירות קורה שאני כן מצליח להגיד “לא”.
הייתה לי תחושה שזה לא נובע מתוך הקשבה לרצון שלו.
– מתי זה קורה? באילו סיטואציות?
– כשיש משהו דחוף יותר.
– מה למשל?
– כשהלו”ז מתנגש, כשיש פגישה אחרת שאני צריך להיות בה.
– כלומר, כשהאילוץ הוא חיצוני. לא אתה קבעת, זה נקבע לך.
– כן, נכון.
– כלומר, אם הדבר תלוי בקביעה שלך, אז לא תוכל להתחמק מהבקשה של הצד השני, אתה תהיה חייב לרצות אותו. אבל אם הדילמה היא בין לרצות אותו, לבין לרצות מישהו אחר (מי שקבע את הפגישה), אז אתה תרצה את מי שקבע קודם. בעצם בשום מצב אתה לא מרצה את עצמך. אתה לא אומר “לא” בשביל עצמך. אתה אומר “לא” בשביל מישהו אחר. אתה לא אומר “כן” לעצמך אף פעם, אתה תמיד אומר “כן” לאחרים.
– לגמרי.
– להגיד “לא” למישהו אחר, זה להגיד “כן” לעצמי. אתה מאמין שהוא יותר חשוב ממך, לכן אתה תמיד תגיד “לא” לעצמך, ו”כן” לו.
– אבל זה ככה מאז שאני מכיר את עצמי… לחברים מאד קשה לי להגיד לא. אז אני מתחיל לשקר.
– מה זאת אומרת?
– אני מתחיל להמציא שטויות. לגבי זה שלא בא לי, ואני לא רוצה להגיד לו “שמע, לא בא לי”. אז אני ממציא משהו. ככה גם עם אמא שלי.
– אתה אומר שאתה לא יכול לשים גבול לאמא שלך. אתה לא יכול להגיד לה “אמא, אני לא פנוי”.
– בדיוק. לא גבול ברור. אני ממציא איזה שקר כלשהו. אבל אותו דבר גם היא, איתי, עם אחי, עם הנכדים – תמיד היא אומרת “כן”. לא הייתה פעם שהיא אמרה “לא”.
– אמא שלך טוטלית. אמא שלך מאמינה שהדרך היחידה שבה היא תקבל את האהבה של הנכדים שלה, ושל הילדים שלה היא אם היא תתמסר לחלוטין אליהם, ולעולם לא תסרב להם. פה היא דפקה אתכם.
– כן, כן, גם אחי הוא ככה. לגמרי את שנינו.
– היא חשבה שהתפקיד שלה כאמא הוא לתת לכם הכל. להתמסר אליכם, להיות אמא במשרה מלאה, לדאוג שלא יחסר לכם דבר. היא לא לימדה אתכם שהחיים הם לא כאלה. הרי התפקיד של ההורה הוא להוות תיווך בין הילד לבין העולם, כדי שכשהילד ייצא לעולם האמיתי, יהיו לו כלים להתמודד איתו. אבל היא…
– היא שמרה אותנו בבועה.
– בדיוק. אז הילד לא מוכן לעולם. כי בעולם האמיתי יש דברים שיהיו לך מסוכנים, שלא יפעלו לטובת האינטרס שלך, ואתה תצטרך להדוף אותם. יש דברים שעשויים לפגוע בך, וחלק יפגעו. ככה זה בעולם, לא רק ורדים ושושנים.
– בגלל זה יצא לי להתחמק מהמון דברים. כדי לא להפגע מהעולם. אני לוקח על עצמי הרבה דברים, כאילו שאני אשם.
-תקשיב, אבי, אתה צריך להתחיל לשים את עצמך במקום הראשון, בנאדם. אין יותר חשוב ממך. אובייקטיבית, כולם חשובים באותה מידה, אבל אתה לא אובייקטיבי, אתה סובייקטיבי. אם אתה לא תדאג לעצמך, מי ידאג לך? אמא שלך לא עשתה את זה טוב. אתה צריך להיות האבא שלך עכשיו. האבא של הילד אבי, הילד הקטן, שצריך שמישהו יגן עליו. שמישהו יגיד לאנשים שמבקשים ממך דברים – “זה לא מתאים עכשיו”.
תחשוב שהיה לך ילד, אמיתי, ובגן של הילד הזה היה מישהו שהיה פוגע בו, אתה היית עומד מנגד? היית יוצא עליו, נכון?
-כן.
– יפה, אז אם היית עושה את זה בשביל הילד שלך, תעשה את זה גם עבור הילד שאתה. יש בתוכך ילד, והילד הזה לא מקבל הגנה. זה התפקיד שלך. איזה אבא אתה רוצה להיות לעצמך? אתה אבא שלמדת הורות מאמא שלך, אני מבין, אבל בוא תהיה עכשיו אבא אחר.
בוא נתחיל ללמד אותך להיות אסרטיבי, מה אתה אומר?
-כן, אני רוצה!
– בוא נחשוב מה הדבר הכי קטן שאתה יכול להתחיל לעשות אחרת, לפעול ביותר אסרטיביות.
-עם אמא שלי.
-תן לי דוגמה.
– היא אומרת לי “תסדר לי משהו במחשב”, בזמן שאני רואה פרק מותח בטלוויזיה.
– אז אתה עוזב הכל, והולך לעזור לה באותו רגע.
– כן.
– אז מה אתה יכול לעשות אחרת?
– מצד שני אני אומר לעצמי “נו, זה בסך הכל פרק בטלוויזיה, אני יכול לעזור לה רגע”.
– תראה, אנחנו רוצים לתרגל עכשיו. כמו שתרגלנו לגשת לנשים, גם אם הן לא תהיינה נשותיך לעתיד, רק לשם התרגול. אז עכשיו אנחנו רוצים לתרגל לשים את עצמך במקום הראשון. אז אם אתה במקום הראשון, אז מה?
– אז הטלוויזיה יותר חשובה מהמחשב.
– אובייקטיבית שניהם חשובים באותה מידה, אבל שוב, אתה לא אובייקטיבי. אז מה היית יכול לעשות אחרת?
– להגיד “כרגע אני רואה טלוויזיה. אני אבוא כשייגמר”.
– אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה? אם תגיד לה את זה, איך היא תגיב?
– היא תעשה פרצוף עקום.
– ומה יקרה אם היא תעשה פרצוף?
אתה יודע למה היא תעקם פרצוף, נכון?
לא בגללך. כי היא לא מסוגלת לעשות את מה שאתה הרגע עשית. היא כועסת עליך כי אתה משקף לה משהו שהיא רוצה, אבל אין לה. זה מעצבן אותה. “איך הוא מרשה לעצמו לעשות משהו שאני אפילו לא הייתי מעלה על דעתי”.
– לפעמים היא זורקת לי “אני תמיד עושה כל מה שאתה מבקש. אז אני מבקשת ממך דבר קטן, ואתה לא מוכן לעשות את זה בשבילי?”
– תגיד לה “בדיוק. תפסיקי לעשות את כל מה שאני מבקש. זה לא טוב לי. זו בדיוק הבעיה, שאתה עושה כל מה שאני מבקש.”
אל תגיד לה את זה באמת, זה לא יעזור. אבל אתה יכול להגיד לה “אמא, זה יכול לחכות חצי שעה עד שהפרק יסתיים?” או שתשאל אותה “זה דחוף?”. אם היא אומרת לך “כן” תגיד לה “דחוף למתי?”. מה, זה דחוף לעכשיו? כי מה? כי מישהו ימות? כי המחשב הזה מחובר למכונת הנשמה?
-אבל זה עדיין לא משנה את הפרצוף. אני חושב שיש משהו בפנים שלי שאנשים רואים שהם יכולים לבקש ממני דברים, ואני תמיד אסכים.
– מה הם רואים שם?
– אולי שחסר הקילר אינסטינקט הזה. להדוף סכנות.
– קודם תשים את עצמך במקום הראשון. הפנים ישתנו אחרי זה. לפחות חלק מהזמן במקום הראשון.
– בעבודה תמיד כשהבוס שלי מבקש ממני משהו, אני מיד עושה.
– אוקיי, ויש אנשים שלא עושים מיד?
– יש בחור אחד בעבודה שהוא מבקש ממנו, והוא אומר “כן, אחר כך”.
– ואת מי הבוס שלך מעריך יותר, אותך או אותו.
– אותי. נראה לי שאני הכי מערך במשרד.
– אתה רואה בבחור הזה משהו שאתה רוצה, וזה על הכיפאק. אבל אצלו זה קיצוני, באופן שפוגע בו, מהכיוון ההפוך אליך. אם אצלך ההורים תמיד נתנו לך תשומת לב, אז אצלו, אולי, ההורים התעלמו ממנו. אמרו לו “אחר כך” “אתה מפריע לי עכשיו”. אני סתם אומר, אני לא באמת מכיר אותו. אבל המטרה שלנו היא להביא אותך למקום מאוזן, לא לקיצון השני.
אבל אני דווקא לא מציע להתחיל ממערכת יחסים שבה הכוחות לא מאוזנים, כמו עם הבוס שלך. אני מציע להתחיל במערכת יחסים שבה המעמדות זהים, כמו עם בחורה שאתה יוצא איתה.
אל תיקח אחריות על רגשותיה
– הייתה בחורה, האמת, שניסיתי לקבוע איתה, והיא אמרה לי “יום חמישי אני בלימודים, יום שישי אני אצל ההורים, יום שבת אני שם… היא יכלה להפגש רק ביום שישי אחרי הצהריים.
אז אמרתי לה “ממש לו”ז של רמטכ”ל יש לך, בצחוק. אבל היא לא הבינה את זה, והיא נעלבה, ואמרה “מה, מה אתה רוצה? זה הזמן שאני יכולה…”. ואני ניסיתי להרגיע אותה “לא, לא התכוונתי…” אני מתנצל, אינסטינקטיבית.
– נבהלת.
– כן.
– אז מה היית יכול לעשות אחרת?
– להגיד לה “את רוצה להפגש או לא? את צריכה לפנות זמן”
– עוד לא יצאתם לדייט אחד, נכון?
– כן
– אז זה מוקדם מדי לבוא אליה בבקשה שתשנה משהו בחיים שלה. זו היא, היא עסוקה, כרגע זה נתון מבחינתך. בוא תרוויח את הזמן שלך איתה. כשהיא תתחיל להקשר אליך, היא תפנה דברים, תוותר על הארוחה עם ההורים, או תבטל משהו אחר.
– היית יכול להגיד בצורה מאד פשוטה “זו הייתה בדיחה”. לא להתנצל. אתה יכול להגיד “אני אוהב נשים עסוקות”. אתה מאשים את עצמך על כך שהיא לא הבינה את הבדיחה שלך והיא נעלבה. על מה יש לך להתנצל? עוד מעט תתנצל על כך שאתה נושם. סיפרת בדיחה, אין לך על מה להתנצל.
– ומה אם אני מספר בדיחה, והם לא מבינים?
– אז הם לא הבינו, זה לא אומר שהם ייעלבו. ואם ייעלבו, זה עניין שלהם, לך לא הייתה כוונה להעליב. אתה הרי נבהלת מהתגובה שלה נכון? אבל היא לא התנצלה על כך שנבהלת. היא לא אמרה “אוי, סליחה שהתגובה שלי לבדיחה שלך הבהילה אותך, אני מתנצלת, לא התכוונתי. סליחה שהרגשת לא נעים בגללי”.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.