כיצד קרה שמגע- הדבר שאנחנו כל כך משתוקקים לו, שעושה לנו נעים וטוב בנפש ובגוף, הפך לכל כך מסוכן ורגיש? מה אנחנו כגברים יכולים וצריכים לעשות כדי להביע את הרצון שלנו בקרבה ובמגע, ומה נשים יכולות וצריכות לעשות כשהמגע של הגבר לא מדויק להן? הכל במאמר.
אני לא צריכה לבקש ממנו להוריד ממני את היד
אני שומע את הטענה הזו רבות מצד נשים “אני לא רוצה שייגע בי” כשמדובר בדייט ראשון. מנגד, אני שומע גברים שטוענים “אני לא יודע איך לגעת בה. אני פוחד שהיא תדחה אותי, שהיא תחשוב שאני רוצה רק סקס”.
באחת הסדנאות שלי בפסטיבל הזורבה, עלתה התלונה הבאה מאחת המשתתפות: “הוא כל הזמן מנסה לגעת בי בדייט הראשון”. כשאני מציע דרך רכה וחומלת להביע חוסר נוחות מהמגע, לעתים עולה התנגדות עזה מהנשים שאומרות “אני לא צריכה לבקש ממנו להוריד ממני את היד, זו צריכה להיות דרישה!”.
מגע זה קודם כל תקשורת
אנחנו הלכנו לאיבוד ככל שזה נוגע למגע. אי אפשר לצפות ששני אנשים שיוצאים לדייט ראשון כזרים מוחלטים יידעו בדיוק מהם הגבולות של הצד השני וכיצד הוא/היא אוהבים שנוגעים בהם. עלינו להתייחס למגע באינטראקציה רומנטית כתקשורת. ת-ק-ש-ו-ר-ת. לא כמניפולציה, לא כאמצעי להשיג משהו, אלא כדרך שלי להתבטא, ושל האדם השני לבטא את עצמו.
אם גבר יוזם מגע במהלך דייט, ישנו סיכוי טוב שהוא נמשך אלייך ומעוניין בקרבתך. בני אדם מתקשרים בכמה רבדים- מילים, שפת גוף, טון, וגם מגע. האם המגע בדייט ראשון בהכרח יהיה הכי נעים והכי מדוייק? לא. בדיוק כפי שהשיחה בדייט הראשון לא בהכרח תהיה הכי זורמת, ואולי הבדיחות לא יהיו מובנות עד הסוף, ואולי אתם לא בדיוק תבינו מתי הצד השני ציני ומתי הוא רציני. אלו ניואנסים תקשורתיים שנבנים תוך כדי הכרות, וכך גם מגע מדויק נבנה תוך כדי הכרות. בדיוק כפי שאנחנו מתקשרים במלים ולומדים אחד את השני, אנחנו מתקשרים גם דרך מגע, וזה תהליך בריא ונכון.
כיצד נוצרה התפיסה המעוות סביב המגע?
העיוות שנוצר כלפי מגע, האשמה שיושבת סביב מחווה התנהגותית כל כך בסיסית, ההססנות שמלווה בו- נובעים כולם מכך שלא מלמדים אותנו כיצד לקחת אחריות על הגוף שלנו ולתקשר את הגבולות שלנו. הנשים שמתלוננות על מגע לא מדוייק במהלך דייט- אלו נשים שלא למדו, ואינן יודעות כיצד, או אף אינן מודעות לאפשרות- של תקשורת מילולית, נהירה מחד ורגישה מאידך, ובעיקר- לא מאשימה- של הגבולות והרצונות שלהן. כיום, לצערנו, המון נשים מגיעות לסצינת הדייטים פצועות, ומלבד העובדה שהן זהירות בצוננים לאחר שנכוו ברותחין, ובצדק, הן עדיין לא למדו כיצד לתקשר בבהירות את הצרכים שלהן, ולכן או שהן סובלות בשקט, או שהן משתלכות בגברים ומפרשות את המחוות הרומנטיות שלהם דרך מגע כמניפלוטיביות ופולשניות, במקום לראות בהן את מה שהן- צורת תקשורת לגיטימית להכרות ויצירת אינטימיות.
מנגד, גם הגברים פצועים. גם הגברים למודים חוויות קשות של השפלה ודיכוי היצר שלהם והרגשות שלהם. הגברים של היום רק רוצים לא להיות מושפלים, רק רוצים שלא יעשו עליהם שיימינג, אז בוודאי שהם לא יעזו לאזור אומץ להביע את עצמם, ככל שמדובר ברגשות רומנטיים ומיניים, בפרט דרך מגע.
לקחת אחריות על אי נעימות שאנו חשים
בסופו של דבר כשאנחנו יוצאים לדייט עלינו לקחת בחשבון שלא תהיה הרמוניה מושלמת; יהיו דיסוננסים, וזו *האחריות שלנו*, לא של הפרטנטר שלנו, להגיד כשהמגע לא מתאים לנו- לא באופן אלים, אלא באופן עדין, מתוך חמלה, ומתוך הבנה שהמגע הוא הבעת רצון להתקרב ולהכיר.
אני חושב שאחד הגורמים שמשפיעים על האופן שבו אנחנו (לא) נוגעים, ולפיכך על החסך שלנו במגע, הוא תפיסת הגוף הנשי. לפעמים נדמה לי שרוב האנשים חושבים שהגוף של אישה עשוי מחרסינה, ועלול להשבר בכל רגע. זוהי תפיסה שמשתמרת מצד גברים ונשים כאחד, משום שעדיין מצופה בתרבות שלנו מנשים לשמור על מודל נשי מעודן וענוג, ולמעשה לגלם בובות ברבי. חלילה שלא ייתפסו נשים כחזקות, כבעלות נוכחות ונפח במרחב. האמת היא שהגוף של האישה לא שונה מהותית מהגוף של הגבר. זה גוף, שבבסיס שלו אוהב וזקוק למגע- חלקן אוהבות מגע רך, חלקן חזק, חלקן מלטף, חלקן שורט- חלקן משולב. הנשים הענוגות והעדינות ביותר שהכרתי התלוננו שלא מזיינים אותן מספיק חזק (וודאי, כי בטח הגברים חששו שהן יישברו לרסיסים באמצע).
האם באמת יש הבדל בין גוף של גבר לגוף של אישה
העיוות בהתייחסות למגע נובע גם מכך, שוב, לעניות דעתי, שאנו מתייחסים למגע של אישה בגבר באופן שונה לעומת מגע של גבר באישה, אף על פי שאין באמת הבדל אובייקטיבי בגוף בין שני המגדרים, או באופן שבו הגוף חווה מגע. הגוף של הגבר, אף על פי כן, נתפס כהרבה פחות עדין, וכמסוגל לשאת (ואף ראוי לשאת) הרבה יותר כאב. בחברה המיליטנטית שלנו, שבה גברים הם אלו שצריכים להקריב את גופם למען המולדת ואף אחד אפילו לא מערער על כך, ברור שלגבר אין זכות להתלונן כשכואב לו בגוף, ולעומתו האישה, כאמור, מצופה לשמור על (תדמית) הגוף שלה כעל חפץ שביר ביותר שצריך לעטוף אותו בשכבה עבה של צמר גפן.
אז לכם, הגברים שקוראים זאת עכשיו, אני אומר, כן להיות רגישים, אך לא לפחד. הרגישות לא צריכה לבוא על חשבון האנרגיה הזכרית החודרת. השילוב הנדיר והטוב ביותר הוא של שניהם ביחד- רגיש וחודר.
אני מציע ללמוד היטב את השלבים השונים של אסלקציית המגע. לי לקח זמן עד שלמדתי כיצד לקדם מגע באופן נכון, והדרך הטובה ביותר שאני מכיר כדי לעשות זאת היא על ידי ניסוי וטעייה (בפועל, היו מעט מאד “טעויות” והרבה יותר נסיונות מוצלחים).
המסע לריפוי בין המינים ולהבאת איחוד מחודש ממקום בריא, עובר בתקשורת של גבולות, לקיחת אחריות על רגשותיי ועל צרכיי, וכמובן דרך מגע. אני מזמין אותנו לחזור להתייחס למגע כפי שהוא אמור להיות- מקרב, נעים ומענג, וכלי מדהים לתקשר ולהתחבר עם אדם אחר.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
