אם אני לא מחוברת לעצמי, אין לי תחושת ערך עצמי
מה מאפיין אנשים מרצים (כלומר אנשים שלא מציבים גבולות)? מאפיינת אותם האמונה שכדי שיאהבו אותי ויישארו איתי אני צריכה להמנע מקונפליקט, ומהבעת הרצון שלי. אנשים מרצים יעידו לרוב שבבית הייתה הרבה ביקורת, כך שלא קיבלו אותם כפי שהם, ובנוסף, שריבים היו מובילים לרוב לפיצוצים, לאלימות, ושלא הייתה הכלה לחילוקי דעות בבית. כלומר, כדי שיאהבו אותי, כך הם למדו, אני צריך להיות קונפורמיסט ולהתיישר עם הקו של ההורים שלי. זו האמונה שהממשיכה ללוות אותם ואותן בכל מערכות היחסים הרומנטיות בחייהן, ולרוב גם בקשרי חברות וקשרי עבודה.
כדי שיהיה לי ערך עצמי גבוה, אני קודם כל צריכה לדעת מה זה העצמי הזה. אם אין לי גבולות, או אם אני לא מחוברת אליהם, אז אני לא מחוברת לעצמי, ולכן גם אין לי ערך עצמי. במצב הזה תחושת הערך העצמי שלי מושתת אך ורק על בסיס איך שאחרים מתייחסים אליי. אם אין לי ערך עצמי גבוה, אז אני אקבל את המושג לגבי הערך העצמי שלי מאחרים, אז אם יש גבר אטרקטיבי שמעוניין בי, הערך שלי גבוה, ואם הוא לא מעוניין בי, אז הערך שלי נמוך.
אז למה נשים עם ערך עצמי נמוך, שקשה להן להציב גבולות, רואות דווקא במיניות שלהן את מה שיש להן להציע, כלומר המיניות שלהן היא כן בעלת ערך מבחינתן, אבל החכמה שלהן, למשל, היא לא? קודם כל, כי גברים רוצים סקס. קל מאד להתבלבל בין ההבחנה “גברים רוצים סקס” לבין “גברים רוצים רק סקס”. אם אני גם כך מאמינה שאין לי הרבה להציע, אז קל לי מאד לאסוף ראיות לכך שאני צודקת באמונה שלי, כי גם אם אני לא חושבת שמישהו ירצה לבלות איתי, או לדבר איתי, אני כמעט תמיד אצליח לגרום לו לשכב איתי.
יש לי גם תמריץ לפתות אותו לשכב איתי בטווח הקצר, כי לכמה רגעים אני מאמינה שזה נותן לי ערך, כי הרי אני בונה את הערך שלי על בסיס איך שאחרים מתייחסים אליי. אז אם גבר אטרקטיבי רצה לשכב איתי, לרגעים אני יכולה לחוות את האהבה העצמית שאני כל כך משוועת לה. עד שהוא עוזב, ואז מגיע הדאון.
סיבה נוספת שאותן נשים עם ערך עצמי נמוך מאמינות שבכל זאת גברים ירצו אותן בשביל המיניות שלהן, היא כי הן גדלו בבתים שבהן הן למדו שמיניות זה דבר רע ומלוכלך. מכיוון שהן רוצות להרחיק את עצמן מהדבר הרע הזה, הן מעדיפות להסתכל על מיניות לא כחלק ממי שהן, כמו החכמה שלהן, אלא כדבר זר להן. לכן, אם גבר יגיד להן כמה כיף לו לדבר איתן וכמה הוא נהנה מהתובנות שלהן, זה עשוי להיות להן נעים (אם הן לא פסלו את דבריו במחשבה “הוא רק אומר את זה כדי לשכב איתי. הוא לא באמת חושב כך”, ומאד סביר שזה מה שהן יחשבו כי הן עצמן לא מאמינות שזה נכון). אבל יהיה להן פחות נעים אם גבר יגיד להן שהוא רוצה לשכב איתן, כי הוא מתייחס לאותו חלק בהן שהן נרתעות ממנו ותופסות כרע ומלוכלך.
"אני רוצה שסקס יהיה כחלק ממערכת יחסים" - זה לא באמת מה שאת רוצה
“אני רוצה שהסקס יהיה כחלק ממערכת יחסים, יהיה עם רגש” זו אמירה נפוצה בקרב הנשים האלה. כביכול נשמע הגיוני, אבל כשאנחנו מבינים מאיזה מקום האמירה הזו מגיעה, אי אפשר שלא לראות בה רק כסת”ח. למה הכוונה? הן מרגישות אשמות אם הן עושות סקס, אז מבחינתן הדרך היחידה שבה הן יכולות להיות מיניות ועדיין להיות “בסדר”, היא אם הסקס נעשה כחלק ממערכת יחסים. כי אז הוא לא רוצה אותן רק בשביל הסקס, אלא בשביל “מי שאני”.
הבעיה עם הרציונל הזה היא שהן אף פעם לא יהיו במקום שבו הן ירגישו שעכשיו זה בטוח לעשות סקס, כי עכשיו זה חלק מקשר. היות שהאמונה הבסיסית שלהן לגבי עצמן לא השתנתה, כלומר הן עדיין תופסות את עצמן כבעלות ערך עצמי נמוך, וכשוות רק סקס, אז גם אם הן ישכבו עם הבחור אחרי עשרה דייטים, הן תהיינה בחרדת אימים שהוא יעזוב אותן מיד אחרי הסקס. הטרגדיה פה היא שהחרדה הזו מפעילה אותן וגורמת להן להיות נזקקות, לוותר על הגבולות שלהן, ולרצות. כך הן מגדילות מאד את הסיכוי שהבחור אכן יעזוב, כי הוא פשוט לא יעריך אותן. אנחנו לא מעריכים אנשים שלא מעריכים את עצמם, ושמוותרים על עצמם ועל הגבולות שלהם. מאד שכיח לשמוע בקרב אנשים כאלה אמירות כמו “אני מאבד את עצמי בקשר”.
למה נשים לא אסרטיביות ייטו לפנות לסקס כאמצעי לגרום לו להשאר
ברוב המקרים, אגב, הן לעולם לא יגיעו לעשרה דייטים בלי סקס, כי הן יפחדו שהוא יעזוב אותן עד אז. אז הן שוכבות איתו מהר, אפילו בדייט הראשון (שוב, כי הן מאמינות, וגם רואות במו עיניהן, איך המיניות שלהן מקסימה אותו, וגורמת לו להדלק עליהן). כעת יכולים לקרות שני דברים, לפעמים הם קורים ביחד:
או שהן יהיו פסיביות אגרסיביות, כי מבחינתן הן “נתנו” לו סקס, ועכשיו זה הזמן שלו לתת משהו בתמורה. או שהן פוחדות שהוא יעזוב אותן. הפחד עשוי להתבטא בריצוי, כפי שאמרנו, אבל גם בכך שהן ינסו לחלץ ממנו אמירות של מחוייבות, או שהן ינסו, בדרך פסיבית אגרסיבית, לבדוק אם הוא רואה בהן משהו אחר מהנשים שהוא שכב איתן כה. זה יתבטא באמירות כמו “אני מקווה שהחלפת מצעים מהפעם הקודמת שהייתה פה מישהי” או אם היא תמצא שיערה ארוכה בבית, היא תגיד על זה משהו, או שהיא תנסה לברר בדרך כאילו הומוריסטית עם כמה נשים הוא שכב.
כמובן שבהתנהגותה זו היא מרחיקה את הגבר, ומוכיחה לעצמה פעם אחר פעם שגברים רוצים רק סקס, והיא לא מצליחה לעבור את הדייט הראשון, או את הדייט שבו היא שוכבת עם הבחור (אולי לפעמים יש עוד דייט רשמי, ואחרי זה או שהקשר הולך ליזיזות, או שהוא נפרד ממנה).
הדפוס של פנייה לסקס כמושיע מפני נטישה יכול להופיע בכל פעם שהיא מזהה, או מפרשת, סימן של חוסר עניין. למשל, אם יש שתיקה בדייט, היא תוביל לסקס, כי שתיקה מתפרשת אצלה כנטישה.
בדייט הראשון לא תהיה שתיקה, כי בדייט הראשון היא נינוחה, היא עדיין לא מספיק נקשרה אליו, ולכן לא פוחדת לאבד אותו. לכן היא תדווח שהדייטים הראשונים שלה נהדרים, והמחסום יהיה אחרי הדייט הראשון או השני. לדייט השני היא תגיע לחוצה יותר, היא תחשוב יותר על מה להגיד. היא תרגיש שהשיחה לא זורמת כמו בדייט הראשון. יעלו אצלה מחשבות שהוא הולך לעזוב אותה, ואז היא תפנה לכלי היחיד שהיא חושבת שיוכל להשאיר אותו. נשים כאלה גם עשויות לדווח על כך שהן מרגישות טיפשות יותר, או רהוטות פחות, בנוכחות הגברים שהן יוצאות איתם. הסיבה לכך היא שהן בלחץ, וכשאנחנו בלחץ, אנחנו באמת פחות רהוטים, ובכל כל התפקודים של החשיבה המבוקרת שלנו יורדים.
מה אפשר לעשות כדי לפתח אסרטיביות?
אז מה עושים? היות שהפחד שהן מרגישות ברגעים שהן מרצות הוא לא קשור לסיטואציה הנוכחית, אלא קשור לפחד שהן חוו בילדות מפני נטישה של ההורים, אין דרך לדבר אליו בהגיון. הדרך היחידה לנטרל את הפחד הזה, ובהתאמה להעלות את הבטחון העצמי והערך העצמי, היא לעבור דרך הפחד.
כלומר, היא צריכה למצוא מדרגות נמוכות של הפחד הזה מנטישה שהיא יכולה להתמודד איתן ולגבור עליהן. לרוב אנחנו עושים בקליניקה סימולציות, שמעוררות במתאמנות את הפחד, אבל לא ברמה שגורמת להן לברוח ממנו ולרצות, אלא ברמה שהן יכולות להתעמת איתו. בקליניקה אנחנו לומדים לפתח אסרטיביות, להציב גבולות, ולנהל משא ומתן על הרצונות שלי ממקום של עצמה ורוגע, ולא ממקום נסער ומפוחד. הנשים שאני עובד איתן מדווחות על כך שמעריכים אותן יותר בזכות העובדה שהן אסרטיביות יותר, והשינוי לא חל רק במערכות היחסים הרומנטיות שלהן, אלא גם בעבודה, ובחיי החברה שלהן. הן מסוגלות לבקש שכר גבוה יותר, הן מפסיקות להיענות לכל מיני בקשות קטנות ומעצבנות שהעמיתים שלהן בעבודה התרגלו שהן עושות עבורם. הן יעילות יותר עם הזמן שלהן, וזוכות להערכה רבה יותר. בעיקר, הן מרגישות טוב יותר עם עצמן, בטוחות יותר, ורגועות יותר.
אנשים שקשה להם להגיד “לא” חושבים שאם הם יוותרו על עצמם, וימלאו את רצון הצד השני, אז יירצו להיות בקרבתם. אבל משיכה מינית לא פועלת כך. היות שמשיכה זה רגש שנועד לקרב בין אנשים, תנאי הכרחי להיווצרות של משיכה הוא נפרדות. אם אני לא מסוגל להנכיח את הנפרדות שלי מאדם אחר, אני לא אצור איתו משיכה. האנשים המרצים מחפשים מיד את הקרבה. פחד הנטישה גורם להם להצמד לצד השני, ולהירתע מכל סממן של נפרדות – שתיקות, אי הסכמה, קונפליקט. לכן, כשאנחנו לומדים להתחבר מחדש לגבולות שלנו, וליצור את הנפרדות הזו מהעולם, דווקא אז אנשים יותר נמשכים אלינו ורוצים בקרבתינו.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.