את יושבת בדייט, ולא מצליחה להפסיק לתהות אם את עם הבחור הנכון. את לא נהנית בסקס איתו, כי את חוששת שאולי את מבזבזת את הזמן. במאמר זה אסביר כיצד להתמודד עם המחשבות הטורדניות האלה, ולהתחיל להנות מהקשר.
אם את לא נהנית בדייט, זה לא בהכרח אומר שהוא לא מתאים לך
היא יושבת בדייט ומנסה לבדוק אם הוא יתאים לה כבן זוג. מנתחת כל אמירה שלו, כל מחווה, כל מבט. תרה אחר סימנים שעלולים להתברר בעתיד כהרי אסון, שיובילו לזוגיות גרועה. “זה לא שיש לי סטנדרטים גבוהים, יש פשוט דברים מסויימים שחשובים לי”, היא תאמר. אלא שהדברים שחשובים לה צריכים להיות מלאים באופן מושלם.
“אני רוצה גבר שמשדר בטחון”, אבל זה אומר שאם הוא פעם אחת היסס, אז נדלקת נורת אזהרה, כי אולי הוא לא בטוח בעצמו כמו שחשבתי, אז אולי הוא לא יהיה מסוגל לתת לי בטחון בקשר בעתיד, ואז אני אמצא את עצמי בקשר גרוע, ואהיה אומללה. בפועל היא מחפשת מושלם, ליתר דיוק, היא מחפשת את כל הסימנים ולו הקטנים ביותר לכך שהוא לא מושלם, כדי שהיא תוכל להמנע מלהכנס לקשר עם גבר כזה. אז כמובן שהיא מוצאת, כי תמיד יהיו פגמים. היות שהיא כל כך עסוקה בחיפוש סימנים, ובניתוח הבחור, היא לא מסוגלת להרגיש שום דבר.
כשהיא לא מרגישה שום דבר, ובפרט לא משיכה, או אהבה, אז היא משתמשת בכך כהסבר הגיוני לצורך להפרד ממנו. לכן היא גם לא נהנית בסקס, כי היא טרודה ללא הרף במחשבות. הדבר נכון אף יותר בקרב נשים שעבורן סקס הוא ציון דרך משמעותי בקשר, ובפרט נשים שלמדו שסקס עושים רק עם מי שאוהבים. עבורן לשכב עם גבר זה אירוע בעל משקל רב, ולפיכך היא מפעילה על עצמה המון לחץ ברגע הזה, כי אם היא שוכבת עם גבר שהיא לא מרגישה משיכה כלפיו, היא בעצם, בעיניה, מכניסה את עצמה לקשר עם גבר שלא מתאים לה, כי סקס שווה קשר. אז אין אפשרות להנות בסקס כשאני כל כך עסוקה בלנתח. אז אני אדווח שכואב לי, ושאני לא רטובה. מכיוון שאני לא נהנית מהסקס איתו, ישנה מסקנה אחת בלבד – הוא לא מתאים לי.
הצורך שלה לדעת מראש, ולקבל החלטות רק אחרי שיש לה את כל האינפורמציה מתבטא בעוד תחומים בחיים, אבל במערכות היחסים שלה הוא הרסני. ברגע שיש חיבור עם בחור והיא מתחילה להמשך אליו, מיד מתחילים הניתוחים, והצורך לאסוף כמה שיותר אינפורמציה כדי לוודא שאני לא מבזבזת את הזמן. הפחד היותר גדול מלבזבז את הזמן, עם זאת, הוא לגלות שעשיתי טעות. אנשים מנתחים נוטים להיות גם פרפקציוניסטים, ולכן החלטה להיות בזוגיות עם מישהו חייבת להתקבל רק אחרי שאני יודעת בוודאות שהוא האחד בשבילי, כי אם אני אטעה, ובסוף יהיה לנו קשר רע, ונפרד, זה יהיה אסון.
אחת התפיסות השגויות הרווחות בקרב נשים (וגברים) שעוברות את החוויות האלה, נקרא להן היא שמערכת יחסים צריכה להיות מבוססת על ריגוש פנטסטי כפי שאנו שומעים עליו ורואים באגדות ילדים, ובסרטים הוליוודיים. אלא שבפועל כל מערכת יחסים עוברת דרך השלב של החודשים הראשונים של האופוריה המרגשת של ההתאהבות, לעבר אהבה שהיא יותר רגועה ויציבה. שלב המעבר הזה יכול להיות מאד קשה עבורן ולהעלות הרבה ספקות לגבי הקשר. טעות תפיסתית נוספת היא המחשבה שאם אני נמצאת במערכת יחסים שהיא באמת טובה, אני לא אמורה להרגיש משיכה לאנשים אחרים. אין אחד בשבילי. יש הרבה אחדים. השאלה היא איך אנחנו מנהלים את המשא ומתן והתחזוק המתמיד של מערכת יחסים.
אני יכולה להיות בקשר עם מישהו שדואג לי, אוהב אותי, ואני אוהבת אותו ואיכפת לי ממנו, ואני עדיין יכולה להרגיש משיכה לאנשים אחרים. זה לא אומר שאני לא “איתו” או שאנחנו לא “ביחד”.
הרגש מתעורר כשאנחנו לא חושבים עליו
הרעיון של חיפוש אחר אהבה, מפחית מהיכולת לחוות אהבה. כשאני נמצאת בסטייט מתמיד של חיפוש ראיות וסימנים לכך שאני בקשר הנכון, כלומר שיש בו אהבה, אני לא נוכחת, ולפיכך דוחקת את הרגשות שלי לשוליים לטובת עיסוק מתמיד במחשבות שלי.
תוך כדי הדייטים היא תהיה עסוקה בניתוח מתמיד ובשקלול של התכונות שלו אחת כנגד השנייה. יעלו בה מחשבות טורדניות כמו “האם אני באמת אוהבת אותו?” “האם הוא נכון עבורי?” “האם לא ייתכן שאני יכולה למצוא מישהו טוב כמוהו, אבל שיש לו חוש הומור קצת יותר טוב?”. היא תתמקד בפרטים שוליים בפרטנר כדי לנסות ולהגיע להחלטה, וכמובן שהפרטים האלה רק יגדילו את מידת החרדה שלה. היא תנסה לאמוד את מידת המשיכה שלה אליו, ע”י בדיקת עצמת הצחוק שלה לבדיחות שלו, ואז היא עשויה להגיע למסקנה “אם אני לא חושבת שהבדיחות שלו מצחיקות מספיק, מה לעזעזל אני עושה איתו?”
דוגמה נוספת היא האם הוא מוריד את האסלה בשירותים, האם הקול שלו מספיק עמוק, האם טון הדיבור שלו גברי מספיק, האם יש לו מניירות קצת נשיות עם הידיים. הבדיקות כוללות גם את מידת המשיכה שלי אליו. היות שאני לא מרגישה משיכה, או היות שאני לא נהנית בסקס, אז זה סימן שהוא לא מתאים לי. הבדיקות תרדנה לרזולוציות מגוחכות, כי המטרה היא למצוא את הסימן לכך שיש פה אפשרות שאני עושה טעות, ומכך צריך להמנע בכל מחיר. מדובר בקומפולסיה (פעולה, כלומר בדיקה) שמטרתה להרגיע את הפחד שנוצר בעקבות האובססיה (המחשבה – האם הוא האחד בשבילי).
רגשות של שמחה וסיפוק עולים באופן טבעי כל עוד אדם לא מחפש אותם באופן אקטיבי בנסיון לקבל תשובה חד משמעית. לפיכך היא לעולם לא תדווח על התאהבות ותחושת אושר עם פרטנר, כי התחושות האלה יכולות להתקיים רק בשולי המודעות שלה (כלומר בחלקים שהיא לא מודעת אליהם, כי החלק המודע עסוק כל הזמן בלאסוף אינפורמציה), כלומר, בפריפריה הפסיכולוגית שלה. הן אף פעם לא יכולות להתמסר לבחור, ולהרגיש שלמות. הן ידווחו שאף אחד לא הצליח לגרום להן להרגיש רגועה. אבל אף אחד לא יצליח גם, כי הן מחפשות וודאות בעולם שאי הוודאות בו היא אינהרנטית.
אף אחד שנכנס אי פעם למערכת יחסים לא קיבל את ההחלטה הזו על סמך מטריצה שמכניסים אליה מאות פרמטרים ומתקבלת מצדה השני החלטה. יש כל כך הרבה משתנים בבחירת בן זוג, שאת חלקם אנו נגלה רק כמה שנים מתחילת הקשר, שאין לנו את היכולת לאגד אותם, ולנתח את כולם ביחד. אדם לא יכול לגבש החלטה על בסיס מחשבות אינסופיות אם לחתוך קשר או להשאר בו. לפיכך אין תשובות, רק בחירות.
כיצד לשבור את הדפוס
דפוס הפעולה שלהן נראה כך:
עולה מחשבה אובססיבית:
“האם הוא האחד בשבילי?”
“האם אני בקשר הנכון?”
“אולי הייתי צריכה לבחור בבחור השני?”
“מה זה אומר אם אני לא נמשכת אליו?”
“מה אם אני בחיים לא אוהב אותו?”
“איך אני יודעת אם הוא אוהב אותי?”
המחשבה הזו נתפסת כאיום, ועולה פחד. כדי להרגיע את עצמי אני פונה לפעולות – בדיקות שאמורות לענות לי על השאלה. הבדיקות לא מרגיעות אותי בטווח הארוך, וכך נוצרת לולאה אינסופית, עד שאני נפרדת ממנו.
אז איך שוברים את הדפוס הזה ומצליחים בסופו של דבר ליצור מערכת יחסים?
- להבין שלמחשבות שלי אין אחיזה במציאות. זו בסך הכל מחשבה. במהלך היום עוברות בראשינו אלפי מחשבות “איזה יום יפה” “מתי השיעור מתחיל?” “אני צריכה לעשות כביסה” ואף אחת מהן לא מפעילה אצלנו פחד. הן פשוט עוברות דרכינו. אבל את המחשבה “האם הוא האחד בשבילי” אני מפרשת כסכנה, לכן אני נאחזת בה, ולא משחררת כמו את המחשבות האחרות. לאנשים חרדתיים ו/או עם OCD יש נטייה לאתר סכנות יותר משאר האנשים. אז הם נאחזים ביותר מחשבות ומפרשים אותן כסכנות. אבל צריך לזכור שמחשבה היא כמו בלון הליום עם חוט שקשור אליו. היא נשארת רק אם אני אוחזת בחוט. אם אני מסוגלת לשחרר ממנה, היא פשוט תיעלם. כאן תרגול מיינדפולנס נכנס לתמונה. מיינדפולנס זו שיטת תרגול שמטרתה להביא יותר נוכחות לחיים שלי, ולאפשר לי להיות ברגע, ולא בתוך המחשבות שלי. אני לומדת לזהות את המחשבות, ולהתבונן בהן, במקום להזדהות איתן. תרגול מיינדפולנס מאפשר לי להגיד לי לעצמי “המממ מעניין, אני רואה שכעת עולה בי המחשבה ‘האם הוא מתאים לי?'”, אבל אני יודעת שזו בסך הכל מחשבה, ואני לא מאפשרת לה לחדור את המעטה הרגשי שלי, ולעורר את תגובת השרשרת של הבדיקות חסרות התוכלת.
- להכיל את חוסר הוודאות. להיחשף למחשבה ולמצב הקיומי הבלתי נמנע של אי הידיעה, ולשהות בו מבלי לבצע את הפעולות שאני בד”כ עושה כדי להרגיע את עצמי. אני מבינה שהבדיקות האלה לא משפרות את הרגשתי מעבר לטווח זמן של כמה שניות. עליי להבין גם שלבדיקות שאני עושה אין שום קשר להאם אני נמצאת בקשר הנכון. למעשה, רוב הנשים מחשבות אובססיביות נמצאות בקשרים ממש טובים. הן לא מרגישות כך, אבל עובדתית, הן נמצאות בקשר עם גבר שאוהב אותן ומתייחס אליהן בכבוד. אני מתרגלת קבלה רדיקלית, מקבלת את המחשבות, ואת חוסר הוודאות, מבלי לנסות להגיב אליו או לשנות אותו. האימון פה דומה לאימון להתגברות על חרדות. הדרך לטיפול בחרדות היא באמצעות חשיפה הדרגתית לטריגרים שמעוררים בי את הפחד, כך שעם הזמן אני מגדיל את רמת החשיפה. כך גם באימון להתגברות על מחשבות אובססיביות וקומפולסיביות, אני רוצה להיחשף למחשבות שמעוררות בי את הצורך לבדוק ולהשוות לקשרים קודמים, מבלי לעשות את זה. להרגיש את אי הנוחות שהן מעוררות, אבל לא לאפשר לאי הנוחות לנהל אותי ולהכתיב את פעולותיי.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.