כשהתחלתי את דרכי בעולם ההתפתחות האישית עם נשים, הדבר שהכי כאב לי היה שלא הייתי מסוגל לבטא את עצמי. הרגשתי שיש לי הרבה מה להציע, אבל ששום דבר מזה לא עובר כשאני מדבר עם מישהי שאני נמשך אליה.

התסכול היה רב, בין השאר כי האמנתי שהצלחה עם נשים זה סוג של מתת אל, או שיש לך את זה או שאין לך. דברים התחילו להשתנות כשנתקלתי בספר שלמעשה החדיר בי את הרעיון שכשם שאפשר להתאמן בספורט (בנעוריי הייתי ספורטאי, אז הרעיון של אימון לא היה זר לי), כך אפשר להתאמן על כל דבר. אם רק הייתי יודע לפרק את העולם המורכב והמאיים של נשים לכדי משימות קטנות שעליהן אוכל להתאמן עד שאהיה מאסטר בהן – אז בסופו של דבר אוכל להשיג את המטרה שלי ולהרגיש שיש לי חופש לבחור בנשים שאני רוצה.

תוך כמה חדשים עשיתי שינוי דרמטי. יכולתי כבר להתחיל עם נשים באוטובוס בדרך לעבודה, או בפאב כשביליתי עם חברים, הייתי מקבל לא מעט מספרי טלפון, ויוצא לדייטים. עם זאת, משהו היה חסר – עדיין לא יצאתי עם נשים שמאד נמשכתי אליהן, וגם עם אילו שכן יצאתי, לא הייתה מיניות. הבנתי שאני עדיין פוחד – פוחד להביע את החלקים המיניים שבי. פוחד להיות באמת חשוף ופגיע, ולכן בחרתי בחורות שלא כל כך משכו אותי. 

מה שאפשר לי להיות במערכת יחסים משמעותית, בפעם הראשונה בחיי, עם מישהי שגם מאד נמשכתי אליה, היה תהליך של הסרת הבושה מהמיניות שלי, חיבור לזכריות שלי, והמוכנות שלי להיות פגיע וכן באמת, לא כאמצעי להשגת מטרה. זה אומר להיות אמיץ.