מגילת אסתר מפליאה לתאר קטע אירוני ומשעשע מאד. הקטע מדגים כיצד יסודות ההומור והבדיחות בעידן המודרני נותרו זהים לחלוטין כמו לפני למעלה מאלפיים שנה. הומור הוא כמובן אבן פינה בתקשורת בינאישית, ולכן מצאתי לנכון לתאר כאן את הקטע הקצר הזה מהמגילה, ערב חג פורים. קריאה מהנה.
מה בין קומדיה למגילת אסתר?
מגילת אסתר זו דוגמה מופלאה לכך שיסודות ההומור, כפי שאנו מכירים אותו כיום, קיימים בתרבות שלנו כבר אלפי שנה, לפחות מאז ימי הקומדיה היוונית.
בפוסט זה אסביר כיצד יסודות הומוריסטיים ואירוניים אלה מופיעים במגילת אסתר, שלפי מחקר המקרא ייתכן שנכתבה בתקופת שיבת ציון בימי בית שני (אזור 200-400 לפני הספירה), בזמן שהאימפריה היוונית שלטה בארץ. כלומר, גם בישראל, בזמן שכתבו את המגילה, כבר הושפעו מהתרבות היוונית, לרבות מהטרגדיה והקומדיה.
הסיפור על האיש שהמלך חפץ ביקרו
כולנו מכירים את הסיפור הידוע ממגילת אסתר- אחשוורוש מלך פרס מתייעץ עם המן הרשע איך צריך לגמול לאיש “שהמלך חפץ ביקרו”. האירוניה כאן לא נופלת מזו שמופיעה במיטב הפרקים של סיינפלד וחברים. המן, בחשבו שהמלך מתכוון אליו, ובהיותו מגלומן לא קטן, ובעל שאיפותו לרשת את כס המלך, אומר לאחשוורוש שאיש כזה (שהמלך חפץ ביקרו) ראוי לרכוב בחוצות העיר על גבי הסוס של המלך, לבוש בבגדי המלך, ולפניו עבד של המלך צריך לקרוא בקול גדול “כך יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו”.
בעודו משיא למלך את עצתו זו, מדמיין המן את עצמו רכוב על הסוס, לבוש בבגדי המלך, מפואר ומרומם מכל האנשים בממלכת פרס. כך נראה דו-השיח בין אחשוורוש להמן; לו הייתי אומר לכם שזהו תסריט מפרק של סידרת סיטקום מודרנית, לא הייתם חושדים לרגע (מגילת אסתר, פרק ו, פסוקים 6-11):
אחשוורוש: “מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו”
המן (בלבו- כלומר, הוא אומר לעצמו): “למי יחפוץ המלך לעשור יקר, יותר ממני”
המן אומר לאחשוורוש: “יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך”
המן ממשיך לספר למלך בהתלהבות שאת האיש שהמלך חפץ ביקרו ילביש בבגדי המלך אחד משרי המלך, ואותו שר יהיה זה שיקח אותו על גבי הסוס ברחבי העיר ויקרא “כך יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו”.
השנאה בין המן למרדכי
זה הזמן לציין שעד לאותו רגע המגילה מלמדת אותנו שישנה איבה גדולה בין מרדכי (הדוד של אסתר, שעזר לה להכנס לארמון המלך, ולהפוך לאשתו) לבין המן. האיבה התחילה כשהמן מוציא צו שכל אנשי הממלכה חייבים להשתחוות בפניו (אמרנו כבר מגלומן?), ורק מרדכי לא משתחווה בפניו. אחת הפרשנויות טוענת שמרדכי לא רצה להשתחוות בפני המן, מסיבות של אגו גרידא. ככל שהמגילה מתקדמת אנו עדים פשוט לקרב אגו בין שני גברים נפוחים- המן ומרדכי. המן צריך להמשיך לראות את מרדכי מסתובב בחצר המלך, וממשיך לא להשתחוות לו, וזה פשוט עולה לו על העצבים.
שיא הסיפור- המן מגלה שמרדכי הוא האיש
אם כן, אחרי שהמן מפרט באזני המלך כיצד יש לנהוג באיש אשר המלך חפץ ביקרו, בעודו מפנטז על עצמו מורכב על הסוס בבגדי המלך, אומר לו המלך: “מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי“. אתם יכולים לשמוע את קולות הצחוק של הקהל כשהמצלמה עוברת לקלוז-אפ על פניו ההמומות של המן?
המן לוקח את הלבוש ואת הסוס, ומלביש את מרדכי בעצמו, בדיוק כפי שהוא עצמו הסביר שצריך לעשות; המן לוקח את מרדכי שנוא נפשו לסיבוב ברחבי העיר וקורא בקול, בדיוק כפי שהוא עצמו ייעץ למלך “ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו”. אתם שומעים שוב את הקהל מתפקע מצחוק?
כשלמדתי את המגילה, נדהמתי עד כמה ההומור בסיפור זהה להומור שאנו נחשפים אליו כיום, אותו הומור שאני מלמד גם בסמינר אמנות הפלרטוט.
מאחל לכם פורים שמח ומבדח.
ירון.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
