למה אנחנו קמים בבוקר? למה אנחנו רוצים להשיג זוגיות, להתחתן, להביא ילדים? מה הטעם בזה? בסדרת המאמרים הזו אני מסכם ידע ממקורות שונים – מהיהדות והנצרות, מהפילוסופיה המודרנית, ממדעי המח ומהפסיכולוגיה ומיצירות ספרותיות – בנסיון להשיב על השאלה מהי משמעות החיים. (לקריאת חלק 5, לקריאת חלק 4, לקריאת חלק 3, לקריאת חלק 2)
מהי משמעות החיים - התשובות הראשונות לשאלות קיומיות הגיעו מהמיתולוגיות
במידה רבה השאלה מהי משמעות החיים מלווה אנשים משחר ההיסטוריה, ואנחנו רואים נסיונות לספק לשאלה הזו תשובות בכתבים עתיקים כמו התנ”ך ומיתולוגיות אחרות. מהיכן התשובות שמופיעות בכתבים האלה הגיעו? ראשית, אם הכתבים האלה מחזיקים כל כך הרבה שנים, זה כנראה אומר שיש להם משמעות, אחרת אנשים היו זונחים אותם. אבל למה יש להם משמעות? כנראה כי עוד הרבה לפני שהם נכתבו הם סופרו מאחד לשני. איך הסיפורים האלה נוצרו? על ידי כך שאנשים התבוננו בחבריהם וראו איך הם מתנהגים, ואילו התנהגויות מובילות לתוצאות טובות, ואילו לא (נשאלת השאלה איך אפשר לקבוע מהו טוב, ומה לא, ונענה עליה בהמשך).
התנ”ך מכיל סיפורים כל כך חזקים, משום שהם עברו דורות על גבי דורות של השמעה מפה לאוזן וכתיבה, כך שכל פיסת מידע מיותרת הוסרה מהם ונותרה מהם רק משמעות מזוקקת. המשמעות המזוקקת הזו מופיעה בצורה של ארכיטיפים. ארכיטיפ זה לא דמות מסוימת, אלא זיקוק של מבנה אישיותי מסוים, של תבנית התנהגותית מסוימת שחוזרת על עצמה בקרב בני אדם לאורך הזמן ושלא ניתן להקצין אותה עוד יותר. כך למשל, בכל סיפור יש גיבור. הגיבורים יכולים להשתנות, אבל תמיד יש מאפיין מסוים בגיבור הזה שנשאר קבוע – זה ארכיטיפ הגיבור. בהרבה מאד סיפורים יש דמות של אב. במציאות כל אב הוא שונה, וכך גם בסיפורים, אבל לדמות האב יש גם מאפיינים שחוזרים על עצמם. האב זו הדמות שמציבה גבולות, שמחנכת, שדוחפת אותך להיות הגרסה הטובה ביותר שלך, ששופטת אותך ומעצבת אותך ובאיזשהו מקום מקטינה את הפוטנציאל הגולמי הילדי שלך, כדי שתתבגר ותהפוך לאדם שמתפקד היטב בחברה. אם אתה לא עובר את התהליך הזה, אתה נשאר ילד נצחי, פיטר פן, השליט של ממלכת לעולם לא, פוטנציאל גולמי שלעולם לא יתממש, מלך הילדים האבודים. התפקיד הארכיטיפי של אבא הוא לוודא שאתה לא נשאר רק בגדר פוטנציאל, ויש בתפקיד אכזריות מסוימת כי הוא גם שולל ממך את הפוטנציאל הילדי שלך להיות כל דבר, ומאלץ אותך להיות משהו במציאות, על פני דברים אחרים שיכולת להיות. אבות יכולים לעשות זאת בצורה זו או אחרת, אבל הארכיטיפ של האב מגלם את ההתנהגות המזוקקת הזו באופן שאי אפשר לגלם אותה יותר מדויק או לקחת אותה יותר לקיצון.
אז באותו אופן, ישנו ארכיטיפ מסוים, צורת התנהגות מסוימת, שייתכן שהיא שילוב של כמה ארכיטיפים יחדיו, שמהתבוננות על בני אדם לאורך הדורות, ניתן היה לזקק אותה ולראות שהיא יוצרת חיים עם משמעות, ושסטייה ממנה מובילה לריקנות וחוסר תוכלת.
הקושי בקריאת מיתולוגיה מבעד לעין רציונלית
אז מה הבעיה? נראה שכביכול יש לנו את הפתרון – הדת. אבל כיום ההתייחסות לדת מבעד לעין המודרנית הרציונלית היא לעתים מזלזלת וצינית. נראה שכיום המיעוט של האוכלוסייה פונה לדת כדי למצוא משמעות. מה השתנה מלפני 300 שנה כשהנצרות שלטה בכיפה התודעתית, להיום? אחת הבעיות, שנרחיב עליה מיד, היא שמאז התפתחות המדע החל מהמאה ה-18, הדגש בתרבות שלנו נע מהרוח, אל עבר החומר, וכדי לחקור את החומר נדרשה חשיבה אחרת, חשיבה מדעית, רציונלית, ממושמעת ומדויקת. לא מופשטת כמו החשיבה הדתית. באופן הזה, כשמנסים לקרוא את המיתולוגיות מבעד לפריזמה מדעית, מאבדים את כל המשמעות שטמונה בסיפורים האלה. בין השאר כי חושבים שהסיפורים נועדו להתייחס לאותן בעיות שהמדע מתייחס אליהן. סיפור בריאת העולם זו פשוט תיאוריה שגויה, לדעת המודרניסטים, לגבי איך היקום נוצר. אבל מלכתחילה הסיפורים האלה לא נועדו להשיב על שאלות מדעיות, אלא להשיב על שאלות קיומיות, בעיקר, איך על אדם להתנהג, כשבשאלה הזו גלומה גם השאלה איך עלינו להתנהג כדי לחיות חיים בעלי משמעות.
כך למשל, קל לשפוט באור ציני את הכללים השמרניים ביחס למיניות כפי שמופיעים בדת במידה וקוראים אותם כפשוטם, מבעד לפריזמה רציונלית בלבד. אבל ברגע שמבינים את הרעיון מאחוריהם, יש בהם לא מעט היגיון (חלק מהסיבה שלכתבים האלה יש משמעות שהיא מעבר לפשט היא כי אנחנו לא רק יצורים רציונליים, ולמעשה אנחנו הרבה פחות רציונליים מכפי שנדמה לנו, וארחיב על זה מיד בהמשך).
אחד הרעיונות הבסיסיים שבני אדם גילו על מנת לחיות חיים בעלי משמעות הוא תשומת לב. לכן בראש הפירמידה בסמלים מיתולוגיים של המצרים ישנה עין. מעל כל היררכייה, לא משנה באיזה תחום, מה שמושל זה תשומת לב. כלומר, לא משנה באיזה תחום אדם רוצה להצטיין ולממש את עצמו בו, כדורסל, עסקים, לימודים – תשומת לב תהיה איכות/אישיות/ארכיטיפ/התנהגות שתמיד תופיע שם. מתי אנחנו לא בתשומת לב? מתי אנחנו לא מתנהגים מתוך פקחות וראייה ברורה של העולם? כשאנחנו מופעלים על ידי הדחפים שלנו. פעולה מתוך דחף היא ילדותית ואנוכית, היא קצרת רואי, ולא מתחשבת בהשלכות. משמעות נוצרת כשהדחפים מרוסנים, מיחסי הגומלין בין ההזדמנויות שמופיעות בעולם (שמגרות את הדחפים), לבין סט הערכים שלפיו אנחנו פועלים בעולם שנקבע מבעוד מועד. אז רעיון הריסון של הדחף המיני, או של דחפים בכלל, נועד להראות לאנשים את הדרך הנכונה להתנהל בעולם, לאזן בין הדחף לממש הזדמנויות, לבין הערכים שלנו, שאמורים להראות לנו את הדרך למימוש הארכיטיפ (בהמשך אסביר מה הם ערכים, מה תפקידם, וכיצד הם נוצרים).
בסיפור ידוע מהברית החדשה, ישו ניצב בפני שלושה פיתויים שמעמיד בפניו השטן, בעודו נמצא במדבר, רעב ובודד. הפיתוי השלישי והקשה מכל לעמוד מבפניו, היה שליטה חומרית על האדמה והאפשרות למשול בה כרצונו. אבל ישו דוחה את ההצעה. למה? כי כדי להשיג את המטרה האולטימטיבית, התחייה של האל על פני האדמה, הפיכת הארץ לגן עדן, על האדם לנהל את חייו באופן שדוחה סיפוק מיידי, לא משנה כמה חזקים ומשכנעים הפיתויים האלה נראים. מה גם שהסכמה לפיתוי שהשטן מציב בפניו, אומרת לכרות איתו ברית. ניתן לפרש זאת גם בכך ששליטה על אזור מסוים בכח, בעריצות, לא מובילה לגן עדן, אלא לשממה, כפי שגם הממלכה בסרט מלך האריות קמלה כאשר סקאר עלה לשלטון, משום שהוא עשה זאת בדיקטטוריות. מסר נוסף מהסיפור של ישו ודחיית הפיתויים הוא שכוחות רשעים תמיד יהיו שם כדי לגרום לך לסטות מהדרך, וצריך חוסן נפשי ועמידות בכדי לעמוד בפניהם, כמו אלו שמפגין ישו.
מהי משמעות החיים - למה הנצרות לא הספיקה?
אז למה בכל זאת הנצרות שלטה במשך כל כך הרבה דורות, ומה באמת קרה במאה ה-18 שהוביל לנישול הדת מכסה? ראשית חשוב להבין שהנצרות לא הייתה כשלון, ההיפך. היא פשוט פתרה בעיות הרבה יותר מהותיות, שלאחריהן, התפנתה האנושות לעסוק בבעיות שלהן לדת כבר לא היות תשובות. אז מה הנצרות הותירה אחריה?
הנצרות השיגה את הבלתי אפשרי. יש המון אקסיומות שאנחנו מתייחסים אליהן כמובנות מאליהן בחברה שלנו, שלא היו קיימות אילולא הנצרות. למשל, הרעיון הבסיסי בחוק האנגלי שכולם שווים בפני החוק. זה כל כך לא אינטואיטיבי, ונראה כמנוגד להגיון, בעולם שבו ישנם מלכים, אצילים ועישירים, לצד עניים ועבדים. הנצרות העלתה את קרנה של הנפש של האינדיווידואל והציבה את האנשים מכל המעמדות על אותו רף מטפיזי. הנצרות הצליחה כנגד כל הסיכויים, וכנגד כל מה שנראה הגיוני למראית עין, להטמיע את הרעיון שהנפש האנושית היא בעלת ערך נשגב. הנצרות מנעה מבעלי הכח לשלוט בחלשים מהם על בסיס צידוק מוסרי. רוח האדם ביססה את עצמה כאבן היסוד של החברה והחוק המערבי, ואותה צריך להעריך ולכבד יותר מכל, ואין הבדל בין רוח של אדם אחד לזו של אחר. זה אינו היה המקרה בעבר, וגם בהווה זה אינו המקרה ברוב המקומות. התמורה המיידית של הפיכת אדם לעבד היא ברורה מאליה והרעיון שהחזק צריך לשלוט על החלש הוא משכנע, נח ופרקטי. אבל בזכות הנצרות השליטה על אדם אחר נתפסה כשגויה מוסרית.
מיד נרחיב על הבעיות עם הנצרות, אבל חשוב להבין שאלו בעיות שצצו רק לאחר שסט שלם של בעיות יותר חמורות נפתר בזכותה. עדיין, עם זאת, הייתה בעיית רעב. עדיין לאנשים היה קר בחורף. עדיין אנשים מתו, כולל תינוקות בני יומם. עדיין היה סבל נוראי שנגרם כתוצאה מבעיות חומריות. כשהילד שלך נפטר בלידה יחד עם אשתך, אתה סובל, לא משנה איזה נוצרי טוב אתה. את הבעיות האלה ניסה המדע לפתור במתודולוגיות שונות לחלוטין מאילו של הנצרות. הבעיה שמכוניות מזהמות מעסיקה את התודעה, רק כשבעיות הרבה יותר גרועות כמו מוות ורעב נפתרו בזכות מנוע הבוכנה. לאנשים עניים לא איכפת מזיהום אוויר. הם עסוקים בלשרוד את היום. רק אחרי שהטרקטור הומצא, ומאות מיליונים מפסיקים לגווע, רמות הפחמן הדו-חמצני נעשות רלוונטיות.
קושי לתת מענה לבעיות חומריות
הבעיות האלה חשפו את אחד החסרונות בנצרות והוא הדגש המאד ממוקד שלה על ישועה רוחנית, שנכשל בלהסביר את הבעיה של סבל כאן ועכשיו שנובע מבעיות חומריות. כלומר, האובר-רוחניות של הנצרות, וההתעלמות שלה מהעולם החומרי, אילצו את בני האדם, כעת חמושים בכלים מדעיים חזקים כמו מתמטיקה, לחפש תשובות במקום אחר, ולזנוח אותה. קדמו למדענים האלכימאים, שחקרו את העולם החומרי סביבם, וקיוו לגלות את סודות הבריאות, הממון ואריכות הימים. האלכימאים, אייזיק ניוטון המפורסם שבהם, האמינו שהעולם החומרי מחזיק בסודות שגילויים ישחרר את האנושות מהכאב והמגבלות שלה. החזון הזה, מונע על ידי ספק, הוא שהוביל להתפתחות המדע, עם הדרישות הכה גבוהות מהעוסקים בו לריכוז, התמדה ודחיית סיפוקים.
הדגש הרב של המדע על הגיון ורציונליות הוביל לביקורת נוספת כלפי הנצרות, כשאחד המבקרים האכזריים כלפיה היה פרידריך ניטשה, מגדולי הפילוסופים המודרניים, אחד המוחות המבריקים שהותירו את חותמם על התרבות שלנו. כשניטשה נכנס לתמונה במאה ה-19, הבעיות שאותן הנצרות לא פתרה כבר נערמו והפכו להרבה יותר חשובות.
הוא טען שאותה חתירה לאמת שהיוותה עמוד תווך בדוגמה הנוצרית היא זו שהובילה אנשים להטיל ספק באמונה בנצרות. הסיבה לכך הייתה משום שההבדל בין אמת מוסרית ואמת אובייקטיבית עדיין לא לגמרי הובן. לכן כשהאתאיסטים של אותה תקופה ביקרו את התנ”ך, הם אמרו שסיפור הבריאה אינו נכון אובייקטיבית, אבל הם גם לא הבינו עדיין את המשמעות המוסרית שלו, שמלכתחילה הוא לא נכתב על מנת להסביר את העולם כפי שהמדע מנסה להסביר.
נוקשות תפיסתית
הטיעון השני של ניטשה היה שהכנסייה הנוצרית הסירה מעל המאמינים את הנטל המוסרי שלהם. הכנסייה דגלה בכך שההקרבה של ישו, ורק ההקרבה הזו, הובילה לכפרה על חטאי כל האנושות. הדבר לא אומר שהעובדה שישו מת על הצלב למען הצלת המין האנושי, פטר את האדם מכל חובה מוסרית, אבל זה כן יותר מרמז שהאחריות העיקרית למחילה כבר ניטלה בידי המושיע. הרעיון של חיקוי ישו דולל, וכך פטרו אותם מלגלם את ארכיטיפ המושיע בחייהם של המאמינים עצמם. הנוצרים מעולם לא נדרשו לבצע את הפעולות שישו היווה דוגמה להן. ההתעקשות המקובעת והנוקשה של הדת להסביר הכל מבעד לתיאוריה מטפיזית אחת, הייתה תנאי מקדים הכרחי להפצעתו של המח המודרני הממושמע מצד אחד, אך החופשי מצד שני. הנצרות הסבירה כל דבר, לרבות הדברים שנראו הכי לא הגיוניים והכי לא צודקים, כמו מוות של ילדים, מבעד לאותה תיאוריה, וניטשה התקשה לקבל את זה. הוא טען שחופש, לרבות האפשרות לנקוט איזושהי פעולה, דורש מגבלות. האדם צריך לעבור דרך איזושהי תבנית, דרך משמעת כלשהי, לפני שהוא יכול לפעול בצורה מועילה. כלומר, היה חסר בתיאוריה הנוצרית הקרקוע, החיבור למציאות. במידה מסוימת ארכיטיפ האב מציג את אותו הגיון – כדי להיות בעל ערך בחברה, אתה צריך לעבור תהליך של משמעת ותירבות, שיהפכו אותך מיצור גולמי ומלא פוטנציאל, לאדם תורם בחברה.
מהי משמעות החיים - אנשים למדו לפתח תיאוריות נוספות, חוץ מזו שנצרות הציעה
ניטשה טען שהדת בעצם לא רק סיפקה לאנשים תיאוריה לגבי שאלות קיומיות, אלא גם לימדה אנשים איך לפתח תיאוריות משלהם. כי זה מה שקורה כשאתה מלמד בן אדם תיאוריה, על הדרך אתה מלמד אותו גם לחשוב במושגים אבסטרקטיים שמאפשרים לו לפתח תיאוריות בעצמו. היכולת הזו לפתח תיאוריות, לצד הדגש של הנצרות על החשיבות של האמת, הובילה אנשים לחתור להסברים נוספים, נפרדים מהדת, לשאלות הקיומיות האלה, וזה מה שהוביל לדומיננטיות של המדע באירופה על פני הנצרות. אנשים פתאום ראו שהדת כבר לא מספקת את ההסברים הטובים ביותר לשאלות שנוגעות לחומר, ולכן זנחו את ההנחות הפילוסופיות שעליה היא הייתה מבוססת, וכך הדת איבדה את האחיזה הכה חזקה שלה על התרבות והודחה מכסה, לטובת האחיזה של החשיבה האמפירית, מה שהוביל לקריסה של הדת והערכים שהיא הטמיעה באנשים.
בחלק 2 נעסוק בשאלה האם משהנצרות נפלה יש צורך לקבוע לעצמנו סט ערכים חדש, והאם אפשר להיות אתיאיסט ועדיין למצוא משמעות בחיים?
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
