“למה אלו שרוצים אותי – אני לא רוצה אותם, ואילו מי שאני רוצה – לא רוצה אותי?”
השאלה הזו נשאלה בקבוצה, מאחת המשתתפות, והחלל נדם. כולם הסתכלו במבוכה על הרצפה, או נעו באי-נוחות בכסא. זה סימן שכולם הזדהו איתה, ולא רק שהם הזדהו, אלא שהם קיבלו את ההנחה שלה שזו השאלה הנכונה.
"אני עושה מה שאני רוצה"
בואו נראה איך יוצאים מהפלונטר הזה, כי הרי כולנו חווינו את התסכול הזה, וכולנו יכולים להזדהות עם החוויה הזו ברמה זו או אחרת.
שאלתי אותה “האם את מתנהגת אחרת עם הגברים שמוצאים חן בעינייך, לעומת עם אלו שלא?”.
“כן, עם אלו שמוצאים חן בעיניי, הם מראים בי יותר מדי עניין, ואני מאבדת סבלנות ומתעצבנת. עם אלו שאני רוצה, אני עושה מה שאני רוצה, וכנראה שזה לא מוצא חן בעיניהם”.
אז מה זה אומר “לעשות מה שאני רוצה?”. שימו לב שכשאנחנו אומרים את המשפט הזה, יש בו מן התרסה. כלומר, המסר בין השורות הוא “אני מי שאני, ואתה תקבל אותי כפי שאני, ומי שלא רוצה אותי, יכול להתחפף”.
איך נשמע לכם המשפט הזה? האם הוא נשמע לכם בוגר? אם לא, אתם צודקים, כי זה משפט ילדי. זה משפט שהילד הפנימי שלנו שרוצה שיאהבו אותו ללא תנאי אומר. בעצם הילדה הפנימית שלה עדיין מבקשת שיכילו אותה ויקבלו אותה בדיוק כפי שהיא. מכיוון שזה הצורך הראשון במעלה מבחינתה, מה שהיא עושה עם כל גבר שהיא פוגשת זה קודם כל לבחון אם הוא יקבל אותה כפי שהיא. הבעיה היא שזו אסטרטגיה שתמיד תוביל לאותה תוצאה – הוא לא יקבל אותה, וזה הגיוני, כי אנחנו לא אמורים לאהוב ללא תנאי מישהו שיצאנו איתו שבוע, ותכלס גם לא אחרי עשור של קשר. רובנו לא אוהבים ללא תנאי את ילדינו ולא קיבלנו אהבה ללא תנאי מהורינו, אז איך אפשר לצפות שנזכה לאהבה כזו מהדייט שלנו? “אני עושה מה שאני רוצה” זו לא תשובה מקובלת מאדם בוגר שמחפש מערכת יחסים בוגרת. אנחנו לא יכולים לעשות “מה שאנחנו רוצים”.
הבעיה היא קושי להכיל חוסר וודאות
אבל זה לא כל הסיפור. כי היא לא מתנהגת ככה עם כל אחד. בעבודה היא כן יודעת לעשות התאמות. מה קורה ספציפית עם הגברים שמוצאים חן בעיניה שמחזיר אותה למקום הילדי, המתריס, האימפולסיבי, שבסופו של דבר דוחה אותם? התשובה היא – חוסר הוודאות. כולנו מרגישים אי-נוחות כזו או אחרת לאור חוסר הוודאות בתחילת קשר, אבל אצלה חוסר הוודאות הוא ממש בלתי נסבל. למה? מנסיוני, ילדים שעברו חווית נטישה מאדם אהוב, גדלים לפתח צורך חזק מאד במשוב תמידי ממי שהם אוהבים, כדי לוודא שלא יעזבו אותם. כשהיא מתחילה קשר עם גבר שמוצא חן בעיניה, היא אוטומטית נכנסת למקום של הילדה שנמצאת בדריכות לקראת עזיבה. לכן, היא תשב בבית, ופתאום תעלה בה מחשבה “האם הוא יתקשר אליי?” “הוא הולך לעזוב אותי?”.
מכיוון שהיא כבר עברה נטישה, המח שלה מתייחס למחשבה הזו כאל איום, ולא יכול להתעלם ממנו (מנגנון דומה למנגנון שמופעל ב-OCD, יש מחשבות מסויימות שהמח לא יכול להרפות מהן, והדרך היחידה להקל מהחרדה, היא באמצעות פעולה כפייתית כלשהי). אז באותו רגע שהמחשבה עלתה, היא לא מסוגלת להרגיע את עצמה, היא בחרדה. היא מתחילה להתעצבן ולהלהיט את עצמה “מה נראה לו?” “הוא לא רציני”. זה המנגנון האוטומטי שלה שמופעל כדי להגן עליה – במקום שהוא ידחה אותה, היא כבר מייצרת לעצמה סיבות לדחות אותו. מתוך המקום הזה, היא מחליטה שהיא תתקשר אליו. היא מתקשרת, וכשהוא עונה, הוא שומע את הכעס, או את הרעד בקול שלה, ובנוסף, היא אף אומרת לו “לא התקשרת” או “חיכיתי שתתקשר, קרה משהו?”. הוא מצדו מרגיש נזוף, כמו ילד שננזף על ידי אמו, אז יורד לו. בדיוק כפי שלה היה יורד אם גבר לחוץ היה מתקשר אליה אחרי שהם יצאו רק פעם אחת. היא מקשרת את העובדה שהוא כבר לא יזמין אותה לדייט שני לכך שהיא “עשתה מה שהיא רצתה” (התקשרה אליו), אבל אלו המסרים שעוברים מבעד לפעולת ההתקשרות עצמה שמדליקים אצלו נורת אזהרה, מורידים לו ממנה, וגורמים לו לנתק איתה קשר. כך נבואת הזעם שלה שיעזבו אותה מגשימה את עצמה פעם אחר פעם, והיא זו שתורמת ישירות להתגשמות הזו. לכן, כשמישהי אומרת “אני עושה מה שאני רוצה”, עולה בי החשד שיש לה חרדת נטישה, ושהיא פועלת באימפולסיביות ברגעים של חוסר וודאות בקשר, באופן שבסופו של דבר מוביל לכך שכל מי שמוצא חן בעיניה לא רוצה אותה.
"למה מי שאני רוצה לא רוצה אותי?" זו לא השאלה הנכונה. השאלה היא אחרת.
בנוסף, שימו לב שמה שמשותף לשתי התגובות הלכאורה שונות שלה כלפי גברים שמוצאים חן בעיניה וכלפי גברים שלא – הוא האימפולסיביות הזו. על הגברים שלא מוצאים חן בעיניה, שלא מתנהגים כפי שהיא הייתה רוצה, היא מתעצבנת משום שמתסכל אותה שהיא שוב לא יוצאת עם מי שהיא תופסת כראוי לה. בא לה כבר שהם יתנהגו כמו שצריך, שיהיו ג’נטלמנים, ושכמובן לא יהיו נזקקים ולא יראו יותר מדי עניין, וכשהם באמת כאלה, כאמור, היא מאבדת סבלנות כי הם לא מתקשרים איתה בתדירות שהיא הייתה רוצה, ומותירים אותה בחוסר וודאות.
לכן השאלה “למה אלו שרוצים אותי – אני לא רוצה אותם, ואלו שאני רוצה – לא רוצים אותי?” היא לא השאלה הנכונה. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא “מה אני עושה אחרת עם הגברים שמוצאים חן בעיניי?” וברגע שיש לך תשובה, השאלה הבאה היא “איך אני יכולה לפעול אחרת?” וליתר דיוק “איך אני יכולה לנהל את החרדה שלי, במקום שהיא תנהל אותי?”. זה המקום שאת רוצה להגיע אליו, וזו השאלה שתשנה לך את החיים. כי את יכולה ללמוד לנהל את החרדה. האם היא תיעלם? כנראה שלא. בדיוק כפי שפציעה קשה לא נעלמת. אבל עם פיזיותרפיה טובה אפשר ללמוד לחיות איתה ולנהל אורח חיים תקין. כך גם את יכולה ללמוד לחיות עם החרדה שלך, להכיר את הרגעים שבהם היא מתעוררת, ללמוד מה עושה לה טריגר, ואז לתפוס אותה מספיק מוקדם כדי שהיא לא תשתלט עלייך. אם תלמדי להרגיע את עצמך, לנשום עמוק, להיות שם עבור הילדה הפנימית שלך, להזכיר לעצמך שההווה הוא לא העבר, שאי-מענה להודעה אינו שקול לנטישה, ושמה שקורה לך עכשיו לא דומה בשום צורה לחוויה שעברת כילדה קטנה – אז את תוכלי להחזיר את השליטה לחיים שלך, וליצור לעצמך מערכת יחסים עם גבר שבאמת מוצא חן בעינייך.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
