“איך אני יודע שאני עושה את הבחירה הנכונה?”
“איך אני יכולה לדעת שהוא האחד בשבילי?”
אחד הדברים שמאפיינים לא מעט מהמתאמנים שלי, רובם בני דור ה-Y (שנתון 80-99) הוא הקושי להתחייב. השיח שלנו (אני גם בן דור ה-Y) מתמקד בזכויות, באפשרויות, ובחלומות. אבל יש דבר אחד חשוב שאני חושב שבאופן כללי בתרבות שלנו מדובר הרבה פחות – הקרבה.
הקרבה היא מסוג הדברים שאנחנו עושים בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. בחיים אתה צריך להחליט מה אתה מקריב, ובד”כ ההקרבה היא, בגדול, בין שני דברים – ההווה או העתיד. אחד מהם אתה תמיד מקריב, ובד”כ מי שחושב שהוא לא מקריב כלום – מקריב את העתיד שלו, והיום שבו הוא מגלה את זה, בגיל 30, 35, או 40 – הוא לא יום שמח עבורו.
כך שהשאלה היא לא אם אתה מוכן להקריב, אלא האם אתה רוצה לבחור מה אתה מקריב, או שאתה מוכן לתת לטבע להחליט עבורך. מי שמתקשה להתחייב, בסופו של דבר בוחר בנעורים שלו, בשמירה על הפונטציאל שלו, בעוד קצת הנאות קצרות טווח ודחיית האחראויות הכבדות של החיים. בתמורה הוא מקריב את העתיד שלו, ועלול למצוא את עצמו ילד בן 40, וזה לא מראה מלבב במיוחד.
זה הסיפור של דור ה-Y – התמקדות יתר בהרחבת הפונטציאל, על פני מימושו. כי מימוש של פונטציאל בהכרח אומר שאתה מפספס את שאר הדברים. לרבים מבני הדור שלנו כך מתפרשת כל בחירה או הקרבה – כאבדן כל האפשרויות האחרות. מה שאנחנו לא רואים הוא שכשאנחנו עסוקים בלא לבחור ו”לשמור על האופציות פתוחות”, אנחנו בוחרים, או הטבע בוחר עבורנו, והבחירה הזו לרוב לא מסבה לנו אושר. שכחנו שגם בחירה היא עדיין בחירה, ולא רק אבדן כל הדברים שלא בחרנו בהם.
אנחנו התאהבנו בקונספט של פוטנציאל, אבל שכחנו שפוטנציאל הוא לא ממשי. אם אתה לא בוחר נתיב שבו תממש את הפוטנציאל שלך, אתה נותר מבוגר, בלי פוטנציאל, ויותר גרוע – בלי משהו ממשי. לילדים אנחנו סולחים כשהם עושים טעויות ולא יודעים כלום – כי יש להם פוטנציאל. מבוגר שלא יודע כלום זה מחזה קשה – כי גם הפוטנציאל שלו כבר נשלל ממנו.
כשאתה בוחר נתיב שבו תממש את עצמך בתפקיד מסוים, אתה באמת מצמצם את עצמך, לפחות למשך תקופה, כמעט בבלעדיות, לתפקיד הזה, ואין ספק שלראות איך אתה לא מממש את עצמך בתחומים אחרים, עלול לגרום לך להסתכל על תקופת ההכשרה שלך כדיכוי של החלקים האחרים שלך, וזה נכון. אבל זה גם נכון שכשאתה עובר את התקופה הזו, כשעשית את ההקרבה הזו – אתה קוצר את הפירות; אתה גם זוכה להיות ממומש, וגם זוכה שוב בעוד פוטנציאל, כי כשאתה טוב במה שאתה עושה, דלתות נוספות נפתחות בפניך.
במקרה פרשת השבוע עוסקת בסיפורם של קין והבל. זה סיפור שמלמד אותנו שלא כל ההקרבות נולדו שוות. ישנן הקרבות טובות מאחרות. קין מקריב את פרי האדמה לה’, מנחה עלובה, ואילו הבל אחיו מקריב מהצאן המשובח שלו. שניהם מקריבים, אבל אלוהים מבכר את הבל. קין, בעיניי, משול למי שבחר להקריב את העתיד שלו עבור ההווה.
“איך אני יכול לדעת שאני בוחר בבת הזוג הנכונה?”
אין ספק שהשאלה הזו במקומה, ואין ספק שלא עבור כל אחת כדאי להקריב את הפוטנציאל שבלהיות עם כל הנשים האחרות. אבל אני חושב שעמוק בתוכנו אנחנו יודעים לזהות אם ההשתהות שלנו סביב הבחירה נובעת משיקול דעת, או מפחד לבצע הקרבה שאולי מפחיתה מאיכות חיי בהווה עבור עתיד טוב יותר. אולי אתה בוחר מראש נשים שאתה יודע שאיתן זה לא יוביל לקשר ארוך.
יש לי מתאמנים כאלה, שמכירים ועושים סקס עם הרבה נשים, אבל מרגישים ריקים. למה הרבה גברים עלולים להכנס ללופ הזה יותר מנשים? כי יש פה איזושהי אשלייה שאתה כן מקריב למען העתיד, גם אם המטרה שלך היא סקס. כי כמעט תמיד אתה כגבר מוכן לסקס לפני הבחורה, וזה אומר שאתה צריך לעבוד ולהשקיע עבור זה. כלומר, סקס הוא מתגמל עבורך לא רק בגלל האקט עצמו, אלא גם משום שהוא פרי של עמל. כך שזה לא מדויק להגיד שסקס הוא תמיד הקרבה של ההווה למען העתיד, כי בהחלט יש צורך בראייה לעתיד בכדי להשיג סקס, במיוחד ככל שמי שאתה מעוניין בה היא אטרקטיבית ומאתגרת בעינייך. אבל עדיין גברים עלולים להרגיש מרוקנים כתוצאה מחזרה על המעגל הזה שוב ושוב, משום שבפרספקטיבה רחבה יותר, הם נשארים במקום. אמנם הם כל פעם מאתגרים את עצמם עם אישה אחרת, אבל כל אתגר הוא בפני עצמו, ולא מוביל אותם לעבר מטרה גדולה יותר. לכן, מהבחינה הזו, חיפוש אחר סקס בלבד הוא חסר משמעות, כי אין פה משא ומתן בין האני העכשווי שלך לאני העתידי.
נדמה לנו שרק למה שיש משמעות וערך כדאי להקריב. אבל הרבה פעמים זה הפוך – מערכת יחסים נהיית משמעותית בעינינו דווקא משום שהקרבנו עבורה, דווקא משום שבחרנו בה על פני כל שאר האפשרויות. ברגע שבחרנו, עצם הבחירה הופכת את האדם שבחרנו בו למשמעותי עבורנו. תחשבו שאתם מגיעים למסעדה שכל השולחנו בה פנויים. בהתחלה אולי יהיה לכם קשה לבחור, אבל ברגע שבחרתם, אתם תשמרו על השולחן הזה. למה? כי עצם הבחירה שלכם בו גרמה לכם לראות אותו כמשמעותי עבורכם. הוא לא באמת שונה מכל שאר השולחנות, אבל כבר בניתם מערך שלם של רציונליזציות שמטרתן לשכנע אתכם שהוא מיוחד. עד כמה שהיינו רוצים לחשוב שבני הזוג שבחרנו בהם הם מיוחדים, בפועל, כנראה, הם לא שונים בהרבה משאר האנשים, והיינו באותה מידה יכולים לבחור מישהו אחר. אבל כבר בחרנו, ולפעמים עצם הבחירה הופכת את האדם השני למשמעותי.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
