כיצד להתגבר על פחד גישה

אחד הדברים שאנחנו עושים בקליניקה עם גברים שרוצים להתגבר על הפחד לגשת לנשים, הוא סימולציה, כשאני הבחורה, והם ניגשים אליי. דבר מעניין מאד קורה שם – גם כשהם מתרגלים איתי הם עוברים את אותה חוויה רגשית שהם עוברים כשהם ניגשים לבחורה. ברגע שאני אומר להם לגשת אליי הם יגידו “טוב, רגע, תן לי שנייה” ואז “מה אני אומר לך?”. אותן מחשבות בדיוק שעוברות בהם כשהם רוצים לגשת לבחורה. התגובה הגופנית תהיה זהה גם היא – הם יהיו בלחץ ובמתח, ינשמו עמוק, ויהססו לפני שייגשו אליי. כל זאת כשהם יודעים שאני לא הולך לדחות אותם, וששום דבר רע לא הולך לקרות להם.

 

אז מה זה מלמד אותנו? שהפחד לא נובע כתוצאה מהמציאות האובייקטיבית, או כתוצאה מהבחורה. המקור של הפחד הוא בתוך הראש שלנו, ולפיכך מדובר בחרדה (פחד שאינו נובע כתוצאה מאיום ממשי חיצוני), ומיד אסביר כיצד אנחנו מתגברים עליה. תופעה מעניינת נוספת שחשוב לשים לב אליה היא שכשאני שואל את המתאמנים ממה בדיוק הם פוחדים, הם עונים לי “שיצחקו עליי, שישפילו אותי, שהיא תכעס עליי”. אבל כשאני שואל אותם אם זה אי פעם קרה להם, כמעט תמיד התשובה היא שלילית. כלומר, הם נמנעים מלגשת לבחורה על בסיס תרחיש היפותטי שמעולם לא קרה להם. זה כמו להימנע מלהירדם בלילה בגלל תרחיש היפותטי שתהיה רעידת אדמה שתגרום לקריסה של התקרה מעליי בזמן שאני ישן. שני התרחישים יכולים, תאורטית, להתרחש. אבל היות שאין להם ראיות, הם סבירים בדיוק כמו כל תרחיש אחר שאין לנו ראיות אליו. זו לא דרך אפקטיבית להתנהל בחיים שלי.

 

אז נשאלת השאלה, למה דווקא התרחיש הזה, מבין כל התרחישים האפשריים, הוא זה שרץ אצלם בראש. לא רק שהוא רץ בראש שלהם, אלא שהם מאמינים, ומגיבים אליו, כאילו שהוא מתרחש בפועל. התשובה לכך נעוצה בתפקיד שאמונות משרתות בנפש שלנו. אז אם יש מחשבה מסוימת שאני מאמין לה, ללא תלות בראיות – זו אמונה. לפיכך, הם מאמינים שהולכים לצחוק עליהם אם הם ייגשו. כשאנחנו בוחנים אמונות, השאלה היא אינה אם האמונה נכונה, או לא. אמונה תמיד לא נכונה, לפחות במידה מסוימת. באמונה תמיד יש חורים. יחד עם זה, כולנו מאמינים בדברים מסוימים, כי כולנו מתנהלים בעולם מתוך הנחות מסוימות, כשאין לנו ראיות שהן בהכרח נכונות, או תהיינה נכונות גם מחר. הסיבה לכך שיש לנו מנגנון במוח שמאפשר לנו להאמין היא משום שאמונה עושה לנו סדר בעולם, ומאפשרת לנו לתפוס אותו באופן שאמור להיטיב עם התפקוד שלנו בתוכו. היות שהעולם מורכב ברמה אינסופית למעשה, והיות שהיכולת של המוח שלנו לעבד את העולם היא סופית, אנחנו צריכים לפשט אותו. אמונות עוזרות לנו לפשט את העולם ולהבחין בין הדברים החשובים, החיוניים לקיום שלנו, לבין אילו שאינם חיוניים. אז אם השאלה הרלוונטית לגבי אמונות אינה אם הן נכונות או לא, היא צריכה להיות – האם הן משרתות אותנו? כלומר, האם האמונה שאני מחזיק בה כעת מסייעת לי להתנהל בצורה מיטבית בעולם?

 

אז בואו נבחן את האמונה שאם אני אגש לבחורה יצחקו עליי. סביר להניח שאם היא לא הייתה משרתת אותי, היא לא הייתה קיימת מלכתחילה. אז מה היא משרתת בדיוק? התשובה היא שהתפקיד שלה הוא להגן עליי. כיצד היא נוצרה? לא תמיד אפשר לדעת בדיוק, אבל לעתים קרובות היא נובעת מאירועים וחוויות שהתרחשו בילדות ולוו בהרגשה מאד לא נעימה של דחייה, השפלה ונידוי. הן עשויות לקרות במערכת היחסים עם ההורים, או בעקבות חרם, או בעקבות דחייה שקיבלתי ממישהי שמצאה חן בעיניי. בכל אופן, כאשר אירוע כואב מסוג זה מתרחש, המנגנון הפסיכולוגי שלנו כילדים מנסה לסייע לנו להימנע מלחוות את הכאב הזה שוב. הילד מבין בעקבות האירוע שהעולם הוא מסוכן, ושיש להיזהר. לרוב המסקנה אינה נגמרת שם, אלא מובילה לכך שאני לא שייך, לא ראוי, לא שווה מספיק. כשילד מרגיש רע באופן ממושך, הוא יסיק שהוא עצמו רע. לפיכך אנחנו מבינים שהאמונות האלה נועדו להגן עלינו, אבל ההנחה שעליה הן מבוססות היא לא נכונה. היות שלילד אין פרספקטיבה, הוא מניחה הנחות על העולם על בסיס ניסיון מאד מצומצם שיש לו. ניתן לראות זאת בבירור לפי דפוס ההיקשרות שכל אחד מאתנו מפתח בעקבות טיב הקשר עם אמא שלו. אם אמא הייתה נוכחת וקשובה, אז אני אפתח אמון באמא, ולפיכך באנשים סביבי. אם, לעומת זאת, אמא הייתה דיכאונית, כלומר לא מסוגלת להיות קשובה לצרכים שלי – אני עלול להימנע מלסמוך על אנשים אחרים. זו סכימה פשטנית, אבל בסך הכל די מדויקת. יש במנגנון הזה יתרון, משום שבאמת, כילד, הסביבה הנוכחית שלי, ובפרט מערכת היחסים עם הוריי – היא הסביבה העיקרית של חיי, והיא, במידה רבה, מייצגת את העולם שלי. לכן יש הגיון בפיתוח אמונות כלפי העולם על בסיס המיקרוקוסמוס שאני חי בו בתא המשפחתי שלי. הבעיה היא שעם השנים הסביבה שלי משתנה, וגם אני משתנה, ואז נוצרים פערים גדולים מדי בין תפיסת העולם שלי לבין העולם עצמו. כשאני נוכח לפערים האלה, הגוף מאותת לי, והוא עושה את זה באמצעות הרגשה לא נעימה שעולה בי. אני מזהה שמשהו בהתנהלות שלי אינו כשורה, ואז אני עשוי להחליט לפנות לאיש מקצוע. זו ההרגשה שעולה בך כאשר אתה חווה את התסכול הרב בין הרצון שלך לגשת למישהי, לבין האמונה שלך שזה לא לגיטימי, שזה מוזר, ושיצחקו עליך. אתה נמצא בקונפליקט, והוא נובע מכך שהמוח שלך מאותת לך שהאמונה שגיבשת לגבי העולם אינה משרתת אותך עוד.