מתחילתה של אינטראקציה רומנטית, אנחנו עסוקים ללא הרף בבדיקת העניין של הצד השני בנו, ובהתאמת העניין שלנו בהם, כדי לא להרתיע אותם, אבל גם כדי שלא יחושו נדחים. במאמר זה אסביר מהי היכולת שמאפשרת לנו לבצע את הכיול של התנהגותנו ביחס לזולת, ובנוסף אסביר כיצד נראית אינטראקציה שבה שני הצדדים מעוניינים אחד בשני.

איך נראית אינטראקציה בין שני אנשים שנמשכים אחד לשני?
כדי להשיב על השאלה הזו, אנחנו צריכים להבין קודם כיצד אנחנו יודעים שאדם אחר נמשך אלינו, ואם נרחיב מעט את השאלה – כיצד אנחנו יודעים מה האחר חושב ומרגיש. היכולת שמאפשרת לנו לעשות זאת נקראת Theory of Mind – מדובר ביכולת קוגניטיבית להבין כיצד נתפסת המציאות אצל אדם אחר, כלומר לראות את המציאות מבעד לעיניו של הזולת. זוהי יכולת שמבשילה אצלנו לקראת גיל 5. עד לגיל 5, אנחנו חושבים שכולם רואים את העולם מבעד לעינינו, ולפיכך אם אני ראיתי שאחרי שאמא יצאה מהבית, אבא הניח את הנעליים שלה בחדר, אני אניח, בטעות, שכשאמא תחזור הביתה, היא תחפש את הנעליים שלה בחדר, ולא בסלון, היכן שהיא השאירה אותן. היכולת הזו היא שמאפשרת לנו להבין את כוונות האחר, את התנהגותו ורגשותיו. אוטיזם מתאפיין בחסך של היכולת הזו.
כיצד זה קשור לחיזור? ובכן, כיצד לא? כמעט כל מה שאנחנו עושים כאשר אנחנו בשלבים הראשונים של אינטראקציה עם אדם חדש שמוצא חן בעינינו הוא לנסות להבין אם גם אנחנו מוצאים חן בעיניו. כלומר, אנו מנסים לשים עצמינו בנעליו, ולפרש את התנהגותו מנקודת המבט שלו, כמיטב יכולתנו. הבעיה היא שיש הרבה שגיאות:
ניגשתי אליה והיא בקושי אמרה משהו – היא לא מעוניינת. המציאות היא שמכיוון שמצאת חן בעיניה היא הייתה מאד נבוכה.
הסתכלתי עליו, חייכתי, והוא לא ניגש – כנראה יש לו חברה. במציאות הוא בכלל לא הבין שאת מעוניינת בו.
ליקוט סימני עניין
כשאנחנו נמצאים באינטראקציה ראשונית עם אדם חדש, אנחנו כל הזמן עסוקים בללקט סימנים של עניין ממנו, ובהתאם לבצע כיול לסימנים שאנחנו משדרים. במצב אופטימלי שני הצדדים מביעים סימני עניין בתדירות ובעצימות זהה, כאשר העצימות עולה כל הזמן בהדרגה.
למשל:
הסתכלת עליה, היא הסתכלה עליך.
חייכת אליה, היא חייכה אליך.
ניגשת אליה, היא הפניתה אליך את הגוף שלה, ואמרה “היי”.
במהלך השיחה שפת הגוף שלכם מסונכרנת.
אתה נוגע בה קלות עם גב היד על הכתף, תוך כדי השענות לאחור, כדי לאזן את הקירוב.
היא נוגעת בך קלות עם כף היד שלה (מגע קצת יותר קרוב מגב יד), על הזרוע שלך (מגע קצת יותר קרוב מכתף).
אתה מנמיך את הטון שלך, מסתכל עליה במבט שובב, היא מבינה שאמרת משהו עם גוון פלרטטני-מיני, צוחקת ומסמיקה.
היא מחמיאה לך באופן ישיר, נוגעת בך לעתים קרובות לפרק זמן ממושך יותר, ובמגע מכוון ולא אגבי.
בשלב הזה כבר אפשר להשען לאחור, ופשוט להנות, מבלי להיות על המשמר, אבל עד לאותה נקודה, אנחנו זהירים יותר, שמא נקבל דחייה.
ממה להזהר - מקבלת דחייה, או מפספוס הזדמנות?
ככל שאנחנו טובים יותר במיומנות הזו, כך האינטראקציות שלנו עם הזולת תהיינה מדויקות ומתואמות יותר. אם אנחנו נחשפנו למספיק אינטראקציות רומנטיות שבהן הצד השני נמשך אלינו, וידענו שהוא נמשך אלינו, אז הסיכוי פוחת שנבצע טעויות מסוג flase negative – כלומר שנחשוב שאדם לא נמשך אלינו, למרות שהוא כן.
אני פחות מוטרד מטעויות false positive, כלומר כשחשבנו שאדם מעוניין בנו, כשהוא לא – כי ההשלכות שלהן פחות משמעותיות. כיום דחייה אינה בעלת משמעות רבה מבחינה חברתית, היות שיש אינסוף אנשים בעולם שלנו. כשחיינו בשבט של 100 איש זה היה יותר רלוונטי. סיבה נוספת שאני פחות מודאג מהטעויות האלה היא שהמח של כולנו גם כך נוטה לבצע הרבה יותר טעויות מהסוג הראשון, כי המח שלנו נוטה לחרדתיות, במקרה זה חרדה מדחייה. דחייה לאורך ההסיטוריה האנושית הייתה בעלת סכנה ממשית להמשך השושלת הגנטית שלנו (כי אז הסיכוי שלי להצליח עם שאר הנשים בשבט קטן משמעותית), ולכן זה היה תרחיש מסוכן בהרבה מאשר תרחיש בו לא מימשנו אפשרות עם מישהי שכן מצאה חן בעינינו, כי תמיד אפשר מאוחר יותר, או עם אחרת. היום דחייה לא מהווה סכנה, ולכן כדאי להתמקד במימוש האפשרויות, גם אלו שהן לא חד משמעיות.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.