“אני מרגיש שאין לי נוכחות עם נשים, שאני אומר משהו, ולא שמים לב.”
כשאני שומע שמתאמן אומר את זה, אני מבין שהבעיה היא בנוכחות, כלומר באסרטיביות (to assert oneself = להנכיח את עצמך).
“תגיד, איך אתה עם להגיד ‘לא’?” אני שואל אותו.
“קשה לי.”
“למה? כי מה יקרה אם תגיד ‘לא’?”
“יהיו לזה השלכות, זה יחזור אליי אחרי זה ויפגע בי”
תגיד, בדקת פעם את התיאוריה הזו, שאם תגיד “לא” זה יפגע בך?
“לא, לא בדקתי”
אז מה השורש לאמונה שאם הוא יגיד “לא” הוא ייפגע יותר מאשר אם הוא לא יגיד כלום ויצטרך להמשיך לסבול מצב קיים שאינו נעים לו?
השורש הוא שהוא מאמין שהצרכים והרצונות של אחרים יותר חשובים משלו, ולכן תהיה להם לגיטימציה “לנקום” בו. האמונה הזו טמונה בחלקה באישיות שלו. הוא אדם מאד אמפתי. גברים אמנם פחות אמפתיים מנשים בממוצע, אבל הוא יותר אמפתי גם מרוב הנשים לדעתי, והדבר עולה בקנה אחד עם התנהגותו שהיא הרבה פחות אגרסיבית ויותר עדינה ורכה משל רוב הגברים. אדם אמפתי נוטה להקריב את עצמו למען הזולת. קל לו מאד לשים את עצמו בנעליו של הצד השני, להרגיש מה שהוא מרגיש, ולכן לפעול מתוך שמירה על האינטרס של הצד השני. אנשים אמפתיים מאד ידאגו קודם כל לאחרים, לפני שהם דואגים לעצמם, לפחות עד רמה מסוימת, כשאצל אנשים מסוימים זה יכול להגיע עד כדי הקרבות כואבות ממש.
האם אמפתיה זו תכונה טובה או רעה? תלוי. אמפתיה זו תכונה שמתפזרת נורמלית באוכלוסייה, זה אומר שרוב האנשים נמצאים בממוצע, ויש מעט אנשים נמוכים באמפתיה (וגבוהים ביכולתם לעמוד על שלהם ולהיות בעימות), ומעט אנשים גבוהים באמפתיה, שמסוגלים להרגיש אנשים אחרים ולקרוא אותם אפילו יותר מכפי שאותם אנשים יכולים להבין את עצמם. החסרון בכך הוא שאותם אנשים נוטים להרגיש מרוקנים, מנוצלים, נרמסים ושלוקחים אותם כמובנים מאליהם.
לכן אפשר לראות חלוקה שונה למקצועות לפי התפזרות של אנשים על פני הסקאלה של התכונה הזו. אנשים שגבוהים ביכולת שלהם להיות בעימות, להציב גבולות ולהיות אסרטיביים יתאימו יותר לעמדות ניהול. אותו בחור הוא גם מנהל, אבל העובדים שלו לא ממש רואים בו סמכות, ולעתים קרובות ממרים את פיו. הוא מספר לי בכאב על מקרה שבו היה צריך לפטר עובדת, וכמה הוא שונא לעשות את זה. אדם שאירוע כזה כרוך מבחינתו בכל כך הרבה סבל, לא יכול להיות מנהל של חברה גדולה, העומס הרגשי יהיה גבוה מדי עבורו. לא כל מנהל בכיר צריך להיות סטיב ג’ובס (כלומר אנטיפט), אבל הוא גם לא יכול להיות רחום וחומל מדי. זו הסיבה שבמקצועות הניהול הבכיר יש הרבה יותר גברים מנשים, כי מקרב האנשים הכי אגרסיביים באוכלוסייה, כמעט כולם גברים (זו גם הסיבה שיש יותר גברים בכלא מנשים). אנשים עם אופי כמו שלו, גבוהים באמפתיה, מתאימים יותר למקצועות טיפוליים, לסיעוד ולהוראה. זו הסיבה שיש הרבה יותר נשים במקצועות האלה מגברים, כי מקרב האנשים הכי אמפתיים באוכלוסייה, כמעט כולם נשים. גם הוא מדווח שהוא רואה את עצמו יותר כמטפל, מאשר כמנהל.
לכן צריך אמא ואבא – התפקיד של האמא הוא לטפל ולהכיל, ולכן היא באופן מסורתי מעורבת יותר בחייו של התינוק בחדשים הראשונים לחייו, כי בחדשים האלה הוא צריך אך ורק טיפול. לתינוק בין ארבעה חדשים לא מציבים גבולות ולא מחנכים אותו. כשהוא רעב מאכילים אותו, כשהוא בוכה, קמים אליו. אבל החל מגיל שנה פחות או יותר, התפקיד המסורתי של האבא נכנס יותר לתמונה כי התינוק צריך גם שיציבו לו גבולות, ושיתחילו לפתח את אצלו תחושת עצמאות ונפרדות מההורים. האבא, כדמות שדוחפת אותו לחקור את סביבתו, ובד בבד, שופטת אותו ונוזפת בו כשהוא חורג מהגבול – נכנס לתפקיד הזה יותר בקלות היות שהוא מותאם לכך ביולוגית. באותו אופן שגבר ואישה משלימים אחד את השנייה בהורות, כך גם החברה שלנו זקוקה לאנשים מכל קצוות הסכאלה. היא זקוקה גם לאגרסיבים, עם הסכין בין השיניים, שדוהרים לעבר המטרה, מבלי בהכרח לראות את צרכיהם האישיים של כל האנשים שהם מובילים, וגם למכילים והמטפלים (לכן לרוב אנשי משאבי האנוש הם נשים).
אז אם לכל אחד בחברה יש תפקיד, אז למה היותו אמפתי מאד היא בעכריו בתחום הרומנטי? כי אמפתיה זו תכונה נשית, אז מבלי להפחית מהמעלות שלה, יש משהו שגבר נשי יתקשה לעשות, וזה ליצור קיטוב ומשיכה עם אישה. אפשר להסתכל על זה מזוית אחרת – משיכה זה רגש לא נח. הוא כרוך לעתים קרובות במבוכה רבה. אדם אמפתי שרואה אדם אחר נמצא באי-נוחות ייטה מיד לחלץ אותו מהמצב הזה. איך מחלצים מאי-הנוחות? יוצרים קרבה. זה האינסטינקט שלו. הוא באופן אוטומטי יוצר אינטימיות וקרבה עם אנשים שהוא מכיר. לכן הוא חבר נהדר, והוא כנראה ידיד נהדר, אבל כאשר קרבה לפני שנוצרת משיכה, ייתכן שהיא כבר לא תווצר (אני יודע שיש הרבה אנשים שהיו חברים במשך שנים ואז נהיו זוג, אבל לרוב זה לא קורה). הסיבה לכך היא שתנאי בסיסי למשיכה הוא מרחק. משיכה זה רגש שמתעורר כשאנחנו רחוקים ממישהו ואנחנו רוצים להתקרב אליו. התחושה שאדם בלתי מושג היא מהמעוררות והמטריפות ביותר שיש. לא בכדי המון אנשים לא יודעים איך למצוא את האיזון בין “לשחק קשה להשגה” לבין להיות נגיש, כי הרגשות כלפי אדם שמושך אותנו כל כך חזקים, שאנחנו לעתים קרובות מאבדים את הקשר עם עצמנו ועם הגבולות שלנו, ופשוט מוצאים את עצמנו בריצוי והקרבה למען האחר. אז מבחינתו, אישה שנמשכת אליו היא עלמה במצוקה, והאופן שבו הוא מציל אותה הוא בכך שהוא מאמץ את דמות ה”חמוד”, האוזן הקשבת, החבר הטוב. הוא הידיד המושלם, אבל נשים לא רואות בו בן זוג.
נשמע לא הוגן, כביכול. אבל יש סיבה שנשים נמשכות לגברים שלא מתמסרים אליהן בקלות ובמהירות למן הרגע הראשון. כי אם אתה עושה את זה כל כך מהר, זה לא אומר עליה כלום, מהממת ככל שהיא תהיה, אלא זה אומר עליך – שאתה לא מסוגל להציב גבולות, ואם אתה לא מסוגל להציב גבולות – אז אין ערך לנתינה שלך, כי אתה תתן לכולן. אם, לעומת זאת, אתה לא מעניק לה מהזמן, האנרגיה והמשאבים שלך מיד עם הכרותכם, אלא מאפשר לקשר להבנות, רואה אם היא באמת מוצאת חן בעיניך, ועם הזמן אתה מגדיל את ההשקעה שלך בה ובקשר (מזמין אותה לארוחות מושקעות יותר, עוזר לה עם תקלות בבית, מגיע להכין לה תה כשהיא חולה) – אז אתה רוכש את האמון ואת המקום בלב שלה, כי היא יודעת שאתה עושה את זה בזכות מי שהיא, ולא כי זו ברירת המחדל שלך. יותר מכך, אם קשה לך להציב גבולות, אתה לא יכול להגשים את התפקיד הבסיסי שלך כגבר – להגן על המשפחה שלך. כדי לעשות את הדבר הטוב, צריך לפעמים להיות מסוגל לעשות נזק. אתה צריך לבדוק שהנחמדות שלך לזולת לא מגיעה מפחד שמא יכעסו עליך, אלא מתוך אומץ ואדיבות, ושאתה בוחר לעשות זאת, ולא עושה זאת כברירת מחדל. יהיו אנשים שהאינטרסים שלהם יהיו שונים משלך. הם לאו דווקא רעים, פשוט שונים ממך, ואתה צריך להיות מסוגל לדאוג לעצמך ולתא המשפחתי שלך לפני שאתה דואג לאינטרסים של אחרים. בשביל זה אתה צריך להיות מסוגל להגיד “לא”.
אמפתיה זו תכונה נהדרת לבן זוג, והרבה יותר נעים לחיות עם אדם כזה, מאשר עם אדם שמרוכז בעצמו, אז תהיה גאה ביכולת שלך לראות את האחר, ובד בבד תטפח את היכולת שלך לדאוג לעצמך ולשמור על גבולותיך.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
