במאמר זה ריכזתי עבורכם את המידע המחקרי העדכני והטוב ביותר על איך ליצור שינוי בחיים שגם מחזיק מעמד. ביססתי חלק ניכר מהמאמר על הספרים switch, how to change when change is hard/ Chip Heath & Dan Heath ו- Mindset/ Carol Dweck. להשלמת התמונה, ממליץ לקרוא גם את המאמר שלי על פרפקציוניזם.
איך ליצור שינוי - שלושה גורמים שצריך להכיר
נניח שאתם רוצים לרזות. אתם עשויים לחשוב שהסיבה שעד כה העליתם במשקל היא כי לא ידעתם מה לאכול, או אתם פשוט רעבים וקשה לכם להתאפק. ייתכן שזה נכון, אבל ישנה אפשרות נוספת.
במחקר שנערך באוניברסיטת קורנל נתנו לצופים בקולנוע לאכול פופקורן עבש ולא טעים. לחלק מהצופים הגישו אותו בגביע גדול, ולחלק בגביע ענק. מתברר שאלו שקיבלו גביע ענק אכלו 34 אחוז יותר מאלו שאכלו גביע גדול. מה הקאצ’? בשני המקרים הגביעים היו גדולים מכדי שניתן יהיה לסיים אותם. כך שאם חשבתם שהם אכלו יותר כי הגדול לא הספיק להם – זה לא המצב. הם אכלו יותר, כי כשנותנים לנו יותר – אנחנו אוכלים יותר. מזכיר שהפופקורן כלל לא היה טעים (בכוונה), כפי שצויין לעיל.
כך שזיהינו בעיה – אנשים אוכלים יותר מדי פופקורון, וזה גורם להשמנה. איך ליצור שינוי? גישה אחת, אולי הגישה היותר מסורתית, תגרוס כי צריך לחנך את האנשים וללמד אותם על הסכנות הטמונות באכילה מרובה של פופקורן, על המשמעות של שומן טרנס וכולסטרול גבוה, ועל החשיבות של מאזן קלורי תקין. או – שאפשר פשוט לתת להם דלי קטן יותר.
אז העיקרון הראשון הוא שאת אותו שינוי אפשר להשיג בהרבה דרכים, חלקן קלות, כמו לשנות את הנתיב, לשים את עצמך בסביבה אחרת, וחלקן קשות, כמו לשנות את האופן שבו אנשים חושבים. מה שלעתים קרובות נראה כמו בעיה של אנשים הוא למעשה בעיה של סיטואציה.
איך ליצור שינוי – למה יש שינויים שקל לעשות ואחרים שקשה?
אפשר לומר שאנשים פשוט לא אוהבים שינויים, ושהם מתנגדים להם, ויחד עם זאת, ישנם שינויים דרמטיים מאד שאנשים מקבלים בזרועות פתוחות, כמו לידה של תינוק, או הפיכה לאיש ציבור, או מעבר למדינה אחרת. יחד עם זה, בן הזוג עדיין יכול להמשיך לא להוריד את האסלה, לא משנה כמה פעמים נעיר לו. כך שישנם שינויים שקל לעשותם, ללא תלות בגדלם, ושינויים אחרים שקשה לעשותם. מה מבדיל ביניהם? על מנת ששינוי יעבוד, מוביל השינוי (כאשר השינוי נעשה ברמה האישית, המוביל הוא אתם) צריך לבצע שלושה דברים בו-זמנית. אחד מהם כבר ציינו – לשנות את הסיטואציה. אך הסיטואציה אינה כל הסיפור. אפשר לשלוח אלכוהוליסט לגמילה, שם הוא עובר תקופת יובש, אבל מה קורה כאשר הוא עוזב וחוזר לחייו הקודמים, ומאבד את השפעת הסביבה שהייתה במכון הגמילה? אז על מנת ששינוי יחזיק מעמד צריך לגייס גם את הלב והראש (הפיל והרוכב בהתאמה – מיד אסביר). הבעיה היא שלעתים קרובות ישנו קונפליקט ביניהם.
פרויד קרא לחלק הרגשי איד, ולחלק הרציונלי סופר אגו, אבל האנלוגיה הכי שימושית לצרכינו היא של ג’ונתן היידט, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק, שקרא לחלק הרגשי פיל, ולרציונלי רוכב (על הפיל). בדומה לרוכב, כך גם החלק הרציונלי המודע שלנו חושב שהוא זה שבשליטה. אלא שהוא בשליטה רק כאשר הפיל מאפשר לו, כלומר כל עוד הפיל לא רעב, עצבני, עייף וכו’. הטבע של הפיל כאשר הוא צריך משהו הוא אימפולסיבי, ומחפש תגמול בטווח הקצר. הוא יעדיף גלידה על פני להיראות חטוב יותר בעוד חודש. הוא יעדיף להמשיך להשאר לישון, על פני להגיע לפני הפקקים לעבודה. כששינויים נכשלים, זה לרוב אשמת הפיל, כי שינויים כאלה דורשים הקרבות בטווח הקצר, ותגמולים לטווח הארוך. השינוי נכשל כי הרוכב לא מצליח להשאיר את הפיל על השביל זמן ארוך מספיק כדי להגיע ליעד. הרעב של הפיל לתגמול מיידי עומד בניגוד לחוזקה של הרוכב – היכולת לחשוב לטווח הארוך ולתכנן לעתיד. אלא שהרוכב הוא חלש בהרבה מהפיל. אין זה אומר שהפיל הוא רע, והרוכב הוא טוב. אהבה היא גם הפיל. הכיווץ בגוף כשהילד שלך עצוב והצורך לחבק אותו – גם הפיל. האינסטינקט שאומר לך לעצור כשמשהו לא כשורה – זה הפיל. מכיוון שהסיבות שיצרו את התגובות הרגשיות החזקות האלה קיימות הרבה לפני שהיינו צריכים לתכנן דיאטה, והתמורה שלהם להשרדות שלנו היא הרבה יותר מיידית – אז הם גם הרבה יותר חזקים. החיווטים במח שאחראים על ההתנהגות של הפיל הם הרבה יותר עבים מהחיווטים של הרוכב. דמיינו כבל תת ימי של סיבים לעומת כבל חשמל ביתי. זה ההבדל בין העצמה החשמלית במח בין הפיל לרוכב. לכן כאשר אנחנו ניצבים בפני סיטואציה השרדותית, סכנה למשל – החלק הרציונלי שבנו כבה ואנחנו פועלים על אוטומט לפי אינסטינקטים, בלי לחשוב. את העצמה הזו של הפיל עלינו לרתום לצורך ביצוע שינוי, אחרת אנחנו יכולים לתכנן את השינוי עד שנה הבאה, אבל הוא יישאר בגדר תכנון.
מלבד היותו חלש, הרוכב נוטה לחשוב יותר מדי ולנתח דברים. עלינו לקחת את הנטייה הזו בחשבון כאשר בונים תכנית פעולה לצורך שינוי. היא צריכה להיות מותאמת הן לרוכב והן לפיל ולקחת בחשבון את החולשות של שניהם. למשל, היות שהרוכב נוטה לחשוב יותר מדי, תכנית פעולה טובה שתוביל לשינוי תהיה כזו שאין בה הרבה אופציות, אם בכלל. כשאין לנו אפשרויות לבחור מהן, אנחנו פנויים יותר להתקדם בעשייה. אם לא נעשה כן, הפיל אולי יהיה רתום ותהיה לנו מוטיבציה, אבל לא יהיה לנו כיוון, והאנרגיה הזו תתבזבז לשווא.
אז למה יש לנו כח רצון אם הפיל תמיד גובר? אנחנו יכולים לגבור על הפיל בעזרת כח רצון, אבל לא לזמן רב. “כח רצון” או “שליטה עצמית” הם משאב מוגבל. כמו שאמרנו, החיווט של הפיל הרבה יותר מסיבי משל הרוכב, כך שזה עניין של זמן עד שכח הרצון שלנו ידלדל, והפיל יגבר. אי אפשר להסתמך על כח רצון כאסטרטגיה ארוכת טווח. בטווח האורך אתם רוצים לרתום את הפיל ואת האנרגיה שלו לטובת המשימה, לא להתנגד לו.
אגב, כאן באה שוב לידי ביטוי הסיטואציה. כי אם אתם בונים את הסיטואציה, סוללים את הדרך שעליה הפיל והרוכב צועדים, באופן כזה שאין בה הרבה פיתויים, אתם יכולים לשמור על הרוכב עירני לאורך זמן. אתם מכירים את זה – כשאתם הולכים לספרייה ללמוד במקום להשאר בבית. למה? כי שם אין לכם פיתויים. אז המטרה שלנו היא לשמור על כח הרצון שלנו כדי שישמש לפעולות שמקדמות אותנו לעבר המטרה שלנו, במקום לפעול נגד הפיל. על בסיס אותו עקרון של שימור האנרגיות שלנו לדברים החשובים, אנחנו רוצים למצמם את דרגות החופש שלנו, כלומר להקטין את כמות הבחירות שאנחנו עושים למינימום. ככל שאנחנו ניצבים בפני יותר ברירות ובחירות, כך אנחנו מתעייפים, כי לבחור זה מעייף, גם את ההחלטיים שבאנשים. לכן מארק צוקרברג וסטיב ג’ובס לבשו כל יום את אותם בגדים, כדי לפנות את אנרגיית קבלת ההחלטות לדברים החשובים.
על מה אנחנו שורפים את כח הרצון שלנו? יצירת רושם על אחרים, התמודדות עם פחדים, שליטה על ההוצאות שלנו ועוד. לכן מה שלעתים נראה כעצלות, הוא לעתים קרובות תשישות.
אז בבואנו ליצור שינוי אנחנו צריכים להתייחס לשלושת המרכיבים – לרוכב, לפיל ולדרך.
איך ליצור שינוי - כוונו את הרוכב
לעתים מה שנראה כמו התנגדות הוא למעשה חוסר בהירות
הרוכב צריך בהירות. כשהוא לא יודע לאן ללכת או כשיש יותר מדי אופציות הוא נוטה להוביל את הפיל במעגלים. כך למשל, “לאכול בריא יותר” זו לא מטרה שתעבוד לכם ככל הנראה, כי היא מאד מעורפלת. אילו מאכלים להפסיק לצרוך? לשנות את הקולה לדיאט קולה? להפסיק לאכול גלידה? פסטה? לאכול יותר ירקות? אילו ירקות לקנות? יש אינסוף דרכים לאכול בריא יותר, וכשיש הרבה אפשרויות, אנחנו נוטים לא לבחור באף אחת מהן. אבל למשל, “לעבור מחלב שלושה אחוז לאחד אחוז” זו הוראה פשוטה וישימה. למעשה, בארה”ב, היות שרוב האמריקאים שותים חלב, מעבר לחלב אחד אחוז בפני עצמו הוא מספיק כדי להפוך את הדיאטה של האמריקאי הממוצע מלא-בריאה, לעומדת בתקנות התזונה האמריקאיות.
איך ליצור שינוי? איך גורמים לאנשים לשתות חלב אחד אחוז במקום שלושה? אז מסתבר שאנשים שותים את מה שנמצא במקרר שלהם. כלומר, מה שנדמה בהתחלה כבעיית שתייה, הוא למעשה בעיית צריכה. אם אפשר לגרום לאנשים לקנות חלב אחד אחוז במקום שלושה, אז הם יישתו אותו כשהוא במקרר שלהם.
בדקו את זה, עשו ניסוי על אוכלוסייה שלמה במערב וירג’יניה כשחשפו אותם לקמפיין שלילי כלפי חלב שלושה אחוז בכך שהראו להם כמה שומן קיים בו. וכמות הרכישות של חלב אחד אחוז הכפילה את עצמה ונותרה כזו גם חצי שנה לאחר הקמפיין.
כיצד הקמפיין עבד? הוא פנה לרוכב – סיפק להם מידע שכמות השומן הרווי בכוס חלב שווה לכמות שיש בחמש רצועות של בייקון. והוא פנה לפיל – הראה להם שפופרת שמכילה את כל השומן הרווי שיש בגלון חלב, מה שעורר בצופים תחושת גועל חזקה. עליכם ללמוד להניע את הפיל שלכם באמצעות גירויים שיוצרים תגובה רגשית. במקום, או בנוסף על, להגדיר מטרות בכתב בלבד, שימו תמונה במקום בולט שמזכירה לכם את המטרה שאתם שואפים אליה, למשל תמונה של קוביות בבטן אם אתם רוצים לרזות. אם אתם רוצים זוגיות, שימו תמונה של זוג, אולי אפילו זוג שאתם מכירים, בכל פעם שאתם באים לפתוח טינדר, כדי שתהיה לכם מוטיבציה להתכתב. לחלופין, גרו את הפיל בכך שאתם מציגים לו לאן המצב עלול להגיע אם תמשיכו בדרך הנוכחית.
לפעמים אין בעיה של מוטיבציה ועדיין לא מתקדמים
יש מטרות שאנחנו לא צריכים מוטיבציה כדי להשיג. למשל, כל הורה רוצה שהילד שלו יקבל חינוך טוב. מה שימנע מהורים לעשות זאת זה חוסר הבנה של מה זה חינוך טוב, איך להתאים את רמת הלימוד לילד, איך לאתגר אותו, איך להזין את הסקרנות שלו וכו’. במקרים אלה מה שאנחנו צריכים זה הכוונה, לא מוטיבציה.
מצאו את האנשים שהצליחו להתמודד כבר עם הבעיה שלכם.
הנטייה של הרוכב היא למצוא בעיות. לזה המח שלנו בנוי, החלק המפותח יותר בכל אופן – למצוא בעיות ואיומים פוטנציאליים. הדבר עלול לגרום לanalysis parlysis, שיתוק של ניתוח; מרוב מורכבות הרוכב לא רואה את הכיוון הכללי. לכן, במידה והבעיה שאתם נתקלים בה היא כזו שכבר התמודדו איתה בעבר, והסבירות היא שזה אכן המצב, הדרך הטובה ביותר להמנע מלנוע במעגלים היא למצוא את אלו שכבר התמודדו איתה וללמוד מהם. אנחנו נוטים לפעמים לבטל את המקרים יוצאי הדופן האלה של הצלחה בים הכשלונות. אנחנו חושבים שהם לא באמת מתמודדים עם אותו קושי כמונו, ושהנסיבות שלהם היו אחרות. “אם גם אני הייתי במצב שלהם, אני גם הייתי מצליח” אנחנו חושבים. אבל האמת היא שבדרך נמצא שהם פעלו אחרת מאתנו ומכל אלו שלא הצליחו, ואם נפעל כמוהם ייתכן שגם אנחנו נצליח. יתרה מזו, חקירת מקרי ההצלחה ממקדת אתכם על מה שעובד, במקום על הבעיות, וכך אתם לא חווים שיתוק מכל הבעיות שעולות במחכם עוד לפני שהתחלתם לפעול. יש לי מתאמנים שבאים אליי אחרי שנים של כמעט אפס התאמות באוקייקיופיד, כשהם בטוחים שהבעיה היא אינהרנטית בהם, שהם כנראה לא מושכים בעיניי נשים. אצל חלקם צילום מקצועי וניסוח של כמה משפטים בפרופיל שלהם שהבליטו את החוזקות שלהם (בפרט אם הם עוסקים במקצוע מבוקש) הוביל לשינוי דרמטי בתוצאות.
גם הצלחות יכולות להיראות כמו בעיות לרוכב הפעיל מדי. למה הכוונה? אם אתם מוצאים יוצא מקרה בודד יוצא מן הכלל של הצלחה, אתם עלולים לפרש אותו כמעיד על הכלל. כלומר, אתם עלולים לראות בכך שיש רק מקרה בודד כזה כאינדיקציה לכך שהנסיון לשינוי הוא אבוד מראש, על פני לראות במקרה הבודד תקווה לכך שניתן לבצע שינוי גורף.
לפעמים לבעיות גדולות נדרשים פתרונות קטנים. יש לנו נטייה לחשוב שבעיה חמורה דורשת פתרון מורכב, אבל האמת היא שלרוב בעיות גדולות נפתרות באמצעות פתרונות קטנים לאורך תקופה ממושכת. יתרה מזאת, אנו נוטים לשאול את עצמנו “מה שבור, ואיך מתקנים את זה?” מה שעלול לגרום לרוכב שלנו לנתח יתר על המידה. במקום זאת עלינו לשאול יותר “מה עובד, ואיך עושים עוד מזה?”. אחת הסיבות לכך היא ש”רע” חזק מ”טוב”. האפקט הרגשי של “רע” הוא דרמטי יותר, ולכן מסב את תשומת הלב שלו יותר, על אף שייתכן שהוא מסית את תשומת לבנו מהפתרון.
איך להמנע משיתוק של קבלת החלטות?
צמצמו אופציות באמצעות קביעת כללים מראש למהלכים קריטיים.
קבלת החלטות גוזלת אנרגיה, והיא מכלה את המשאבים של הרוכב. הסיכוי למצוא התאמה בערב ספיד דייט של שמונה אנשים גדול מאשר בערב ספיד דייט של 20 איש. בעיניי הדבר קורה לנו גם באתרי הכרויות, לא רק משום שיש הרבה אופציות, אלא גם כאשר אנחנו תקועים על כתיבת הודעה ולא יודעים מה לשלוח.
איך יוצאים מהשיתוק? באמצעות כללים קבועים מראש. למשל, מהיר עדיף על טוב. אתה לא ידוע מה לכתוב? תציע לעבור לטלפון. יש מספיק נשים באתר, אל תתקע על אחת. כשיש חוסר וודאות, הפיל הולך למוכר, וזה תמיד הסטטוס קוו. כלומר, הפיל לא יעזור לך ליצור שינוי, אלא רק יחזק את האוטומט, כאשר הרוכב שלך לא ערוך עם הוראות לרגעים של חוסר וודאות.
מה שיקבע אם תצליחו ליצור שינוי הוא לא הדברים הגדולים. אתם יודעים שאתם רוצים לחיות בריא יותר ולאכול פחות גלידה, זה לא הבעיה. השאלה היא האם תגידו לחברים שלכם לא להביא עוגה לארוחת שישי, או האם תחליפו את הנסיעה בהליכה.
הצביעו על מטרה שמעוררת השראה.
אפשר להגדיר לעצמנו שאנחנו רוצים לרדת עשרה קילוגרם תוך שישה חדשים, או שאפשר להגדיר שעד הקיץ אנחנו רוצים שאנשים יסתכלו עלינו ביראה כשאנחנו מורידים חולצה. ברוב המקומות, לרבות בתחום האימון, המטרות מוגדרות על פי מודל SMART – ספציפיות, מדידות, ניתנות לפעולה, ריאליסטיות, מוגבלות בזמן. החולשה במודל הזה היא שהוא יוצא מנקודת הנחה שהמוטיבציה כבר שם.
בטלו את המקום לתמרון. קבעו מטרות “שחור-לבן”.
אתם יכולים להגדיר לעצמכם שאתם מפסיקים לאכול ג’אנק פוד, אבל יבוא רגע שיתעורר בכם חשק. כשהפיל מתעורר, לרוכב שלכם לא תהיה ברירה אלא להצטרף אליו. או אז מתחילות הרציונליזציות “עבדתי כל כך קשה, מגיעה לי קצת גלידה”. גם אם אתם מגדירים מטרה מספרית, כמו לחסוך כל חודש אלפיים שקל, בעוד שעם מספרים אין מרחב תמרון, עם השגת התוצאה יש. ייתכן שאם תחסכו 1700 ש”ח תסבירו לעצמכם שזה גם סכום ממש יפה, ושלאור התנאים הקשים בחוד האחרון זה בהחלט הישג יפה. לשם כך אתם צריכים מטרות שחור-לבן, הכל או לא-כלום. היתרון בהן הוא שהן קובעות כללים מראש למהלכים הקריטיים. החסרון הוא שהן לא מעוררות השראה. לשם כך אנחנו לומדים גם איך להניע את הפיל, ולא רק לכוון את הרוכב. טיפ קטן – אחד הנתיבים המהירים לרגש שלנו הוא חוש הראייה. צרו תמונה, כמו גלויה, שמתארת את המטרה שלכם. בכל פעם שתסתכלו עליה תתעורר בכם המוטיבציה.
אל תחכו שכל הדרך תהיה מתוכננת בראשכם כדי להתחיל. הסתפקו בהתחלה חזקה וסיום חזק, וסמכו על עצמכם שתצלחו את האמצע. אחרת אתם לעולם לא תתחילו. אתם לא תהיו מסוגלים לצפות מראש כל פנייה וכל מהמורה בדרך.
לסיכום, איך להכווין את הרוכב:
במקום לחפש את הכשלונות, מצאו את ההצלחות וחכו אותן.
עבדו עם הוראות מפורטות למהלכים הקריטיים (קנו חלב 1% במקום 3%).
הגדירו מטרות שחור-לבן כדי לבטל את המקום לתמרון ואת הרציוליזציות.
תנו לרוכב כיוון ברור, באמצעות גלויה של היעד הסופי. אל תנסו לחזות מראש את האמצע, אתם צריכים רק התחלה וסוף כדי לנוע.
איך ליצור שינוי - להניע את הפיל
כשאנשים לא משתנים, זה לרוב לא נובע מחוסר הבנה.
“אנשים מוצאים את זה יותר מתגמל להיות באמצעו של מסע ארוך, מאשר בתחילתו של מסע קצר”. אחת הדרכים להגדיל את המוטיבציה שלכם היא לגרום לעצמכם להרגיש שאתם קרובים יותר לקו הסיום מכפי שחשבתם.
אם אתם כמוני, אתם אוהבים בית נקי, ונמנעים מלנקות. אבל ממה בדיוק אנחנו נמנעים? האם זה מלנקות את המזלג בכיור? האם זה מלהרים את הגרב מהרצפה? האם זה מלהעביר את המטלית על השולחן? כל הפעולות האלה נראות די תמימות ולא מאיימות בפני עצמן. חלק מהחרדה שגורמת להמנעות נובע מכך שאנחנו מאמינים שהרעיון של לנקות את הבית חייב להסתיים בבית שהוא נקי. כלומר, זה הפער בין המצב הנוכחי, לבין היעד, והפער הזה הוא שמעורר בנו את החרדה. זה נראה פער גדול מדי ומאיים מדי.
“דמיין שבאמצע הלילה בזמן שישנת מתחולל נס וכל הצרות שלך נפתרות. כשאתה קם בבוקר, כיצד תבחין בזה?” זה מה שמטפלים מסוג solutions therapy שואלים את המטופלים שלהם. הם יצרו סולם מ-1 עד 10, עד כמה אתה קרוב לחלום? אם מישהו אומר 2 אומרים לו “וואו, אתה כבר 20% שם!”
החכמה היא להתחיל בפעולה קטנה ולהמנע מלחשוב בגדול מדי. ניצחונות קטנים. הפיל צריך תגמולים מיידים, אז תספקו לו. ניצחון קטן עושה שלושה דברים: מפחית מהחשיבות, מפחית מהדרישות (“זה כל מה שאני צריך לעשות? מה הבעיה?”) ומעלה את רמת המיומנות הנתפסת (לפחות את זה אני יודע שאני יכול לעשות).
איך בוחרים אילו ניצחונות קטנים לכוון אליהם? אתם רוצים שהם יהיו 1. משמעותיים 2. בהישג יד מיידי, ואם אינכם יכולים להשיג את שתי התכונות, בחרו באחרונה. להרים את הגרב מהרצפה כשאתם מנקים את החדר זה לא פעולה בעלת משמעות רבה, אבל היא כן עוזרת להתקדם לעבר ניקיון החדר.
וודאו שאתם יודעים מה הפעולה הבאה שלכם.
“מה הפעולה הבאה?” זו השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם. למשל, נניח שאתם רוצים להגדיל את מעגל החברים שלכם. הפעולה הבאה היא לא “להשיג יותר חברים”. אתם כרגע בבית, נכון? מה הפעולה הבאה? אולי לבדוק היכן החברים הפוטנציאליים האלה נמצאים? זה אומר שהפעולה הבאה תהיה להכנס לפייסבוק ולחפש קבוצות שעורכות מפגשים חברתיים. איך תמצא אותן? אולי תכתוב פוסט שמבקש המלצות על קבוצות? נניח שאתה רוצה להכיר תוך פעילות שאתה אוהב, כמו אימפורביזציה. אז הפעולה הבאה תהיה למצוא קבוצת אימפרוביזציה… הבנתם את העקרון – משימות גדולות צריך לפרק לקטנות, אחרת אתם תתקעו, לא תבינו מה בדיוק חסר לכם, ותפסיקו באמצע. זכרו, השאלה המכווינה צריכה להיות “מה הפעולה הבאה?”
אמצו זהות שהולמת את המטרה שלכם
אמצו זהות של אדם שעושה את מה שאתה רוצים להשיג. למה הכוונה? נניח שאתם רוצים לכתוב ספר. זה אומר שאתם צריכים להקדיש בכל בוקר שעתיים לכתיבה. יהיה לכם קל יותר לעשות זאת אם השעתיים האלה יהיו חלק מהזהות שלכם. כלומר, נניח שאתם רוצים לזהות את עצמכם כאנשים חרוצים וחכמים, אז מה אדם חרוץ וחכם היה עושה? הוא היה כותב כל יום שעתיים. הוא כנראה היה מגביל את הזמן שלו ברשתות חברתיות.
ייתכן שאתם חושבים שלאמץ זהות זה קשה. אז מסתבר שלא צריך לעשות הרבה כדי להתחיל לאמץ זהות. נניח שאתם רוצים לאמץ זהות של שומרים על אורח חיים בריא. אם תעשו דבר קטן שיקשר אתכם לזהות הזו, כמו לתרום לקמפיין להורדת קולסטרול, אתם תמצאו את עצמכם עושים עוד ועוד פעולות שמתיישבות עם הפעולה הראשונה הזו שעשיתם. זהו אפקט ידוע של “רגל בדלת”. כלומר, ברגע שהכנסתם רגל בדלת, הרבה יותר קל להכניס את כל הגוף.
מיינדסט מקובע לעומת מיינדסט גדילה.
בספרה “מיינדסט” קרול דווק מתארת שני סוגים של חשיבה לגבי עצמנו ולגבי התוצאות שלנו. סוג אחד, מיינדסט מקובע, מתייחס לתוצאות שלנו, בפרט לכשלונות, כתוצר אינהרנטי של האישיות או של היכולות המולדות שלנו. כלומר, הסיבה שנכשלנו היא תמיד כי “אין לנו את זה”, והסיבה שאחרים מצליחים היא כי הם נולדו כאלה. זו תפיסה שממקמת את מוקד השליטה על חיינו מחוצה לנו (כלומר אין לנו שליטה), ואת הסיבה לכשלון – בתוכנו.
סוג החשיבה השני הוא מיינדסט גדילה, והמיינדסט הזה מייחס את הכשלונות שלנו לפעולות שלא בוצעו כהלכה, לא לתכונה אינהרנטית בנו שאינה ניתנת לשינוי. אדם עם מיינדסט גדילה ישאל “מה אני יכול לעשות כדי להשתפר בפעם הבאה?”. מחמאה של מיינדסט גדילה תשבח מאמץ (כל הכבוד על ההשקעה שלך!”, בעוד מחמאה של מיינדסט מקובע תשבח תכונה (“אתה כל כך חכם!”)
כשאתם מחליטים לעשות שינוי בחייכם, יהיו כשלונות בדרך, אבל מיינדסט של גדילה יסייע לכם להתמיד בשינוי, ללמוד מהטעויות ולהשתפר. מיינדסט גדילה יוצא מנקודת הנחה שלאורך זמן ניתן להשתפר ולהתפתח, בעוד מיינדסט מקובע רואה בכשלון הראשון כהוכחה לכך שאין טעם להמשיך ושמדובר בכשלון ידוע מראש.
אנשים מאד מטרתיים נוטים להסתכל על החיים בצורה של תכנון וביצוע. אין תהליך למידה ושיפור. אבל כדי ליצור שינוי צריך להסתכל על העולם יותר כמאמן ופחות כמונה נצחונות והפסדים. “כל דבר יכול להיראות כמו כשלון כשהוא באמצעו“, רוזבת’ מוס קנטר, מרצה בבית הספר לעסקים של הרווארד.
לסיכום – איך להניע את הפיל
מצאו דרך לקצר את המרחק הנתפס בין ההתחלה לסיום והתמקדו בנצחונות קטנים.
בחרו נצחונות משמעותיים ובהישג יד.
שאלו את עצמכם “מה הפעולה הבאה?”
אמצו זהות שהולמת את המטרה.
אמצו מיינדסט גדילה ולא מיינדסט מקובע. זכרו שכל משימה יכולה להיראות ככשלון אם היא באמצעה.
איך ליצור שינוי - עצבו את הדרך
הדרך מכתיבה את ההתנהגות שלכם לא פחות מהרוכב
המצב שבו אנשים נמצאים מכתיב את ההתנהגות שלהם לא פחות מאשר האישיות שלהם. כשמישהו מתנהג אלינו בגסות על הכביש אנחנו נוטים לייחס את התנהגותו לפגם באישיות שלו. אבל גם אנחנו נוהגים לפעמים בגסות, אלא שכשזה קורה לנו, אלה הנסיבות שמשנות (מיהרנו לפגישה, למשל). כך שבמידה רבה, אם תשימו את עצמכם בסיטואציה המתאימה עם התנאים המתאימים, תוכלו לתמוך בהתנהגות אותה אתם מעוניינים לשמר או ליצור. זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים תכניות כמו סופר נני, כי נדמה לנו כשאנחנו פוגשים לראשונה את המשפחות, שהן דפוקות לגמרי. לכן אנחנו נדהמים כאשר באורח פלא סופר נני מצליחה ליצור שם שינוי. אבל היא מצליחה כי היא לא מנסה לשנות את האנשים, כמו שהיא מתמקדת בשינוי הסיטואציה שלהם. זו טעות הייחוס הבסיסית (מייחסים בעיה למשהו פנימי באדם) שגורמת לנו להשתהות לאור השינוי המדהים שקורה לדמויות האלה. אבל למעשה, אם לא היינו שבויים בקונספציה שההתנהגות של אנשים נובעת מפגם בתוכם, סופר נני הייתה סתם תכנית משעממת שמראה לנו את המובן מאליו – תשנו את הדרך, והפיל והרוכב יתנהגו בהתאם.
פעולה בקבוצה יוצרת בנו מחויבות גדולה יותר משום שאנחנו לא מחויבים רק לעצמנו, אלא גם לקבוצה, ולעתים פחד לאכזב אחרים הוא גדול יותר מלאכזב את עצמנו. ליתר דיוק, אנחנו לא נחוש אכזבה לפעמים מכך שלא עמדנו במשימה כי פשוט נמצא כבר סיבה למה לא הלך ונוותר לעצמנו. לאחרים קשה יותר להמציא תירוצים שישכנעו אותם. על עצמנו אנחנו יכולים לעבוד, על אחרים זה הרבה יותר קשה.
אנחנו לא מודעים לכך, אבל חלק ניכר מההתנהגות שלנו ביום-יום מוכתב לנו, על ידי העיצוב של הבית שלנו, העיצוב של הרחוב והכביש, של המשרד שלנו. אנחנו לא צריכים בכלל לחשוב על האם נלך על המדרכה או על הכביש. אנחנו לא צריכים לחשוב מה לעשות כשאנחנו מגיעים לארקפה ורואים אנשים עומדים בתור (אנחנו עומדים מאחוריהם). אנחנו לא צריכים לחשוב כשאנחנו שמים מגבת על הספספל בחדר הכושר כאשר כל האנשים האחרים שמים גם הם מגבת. אנחנו יצורים חברתיים, וכשאנחנו רואים המון עושה פעולה מסוימת, אנחנו נחקה אותו. לכן הסביבה כל כך קריטית כשאנחנו רוצים ליצור שינוי בחיינו. אם ברצוננו לשנות תפריט, ייתכן שמה שיקל עלינו במיוחד יהיה לשנות חברים שאוכלים אחרת ומבלים במקומות שבהם לא מגישים מזון מהיר.
להלן דרך קלאסית לפתור בעיית איחורים כרונית לשיעורים. הבעיה היא לא אצל הרוכב – המאחרים יודעים שהם צריכם להגיע בזמן. הבעיה היא במוטיבציה – הם לא נהנים מהשיעורים ומעדיפים לעשות דברים אחרים ולמשוך את ההפסקה. המורה יכול לפנות לרגש שלהם ולהגיד להם שהוא נמדד על הביצועים של התלמידים, ושהאיחורים שלהם פוגעים בעבודתו. תלוי במידת האמפתיה של התלמידים, זה עשוי לעבוד, אבל רוב הסיכויים שלא. נותרנו עם הדרך. אפשרות אחת היא לנעול את דלת הכיתה בתחילת השיעור, כך שמי שמאחר לא יכול בכלל להכנס. אפשרות נוספת היא לקיים בתחילת כל שיעור בוחן של שתי שאלות שעשויות להיות קלות למדי, אבל מי שמאחר מקבל ניקוד אפס. לגרום למאחרים לדעת שהם לא זוכים לאהדת חבריהם לכיתה בכך שהם מאחרים, וייתכן שהם אפילו מפריעים להם. הנה הפתרון הכי מקורי: הצבת ספה מגניבה בכיתה שעליה אפשר לנוח ולשבת בסטייל. מי שמקדים זוכה לתפוס מקום על הספה. התלמידים המאחרים שחשבו שהם מגניבים, זכו לשמור על תמיד המגניבות שלהם בכך שהקדימו ותפסו את המקום הכי מגניב בכיתה.
חשבו על דרכים לשנות את סביבתכם המיידית כך שתתמוך בשינוי שאתם רוצים לסגל. אם אתם שמים לב שאתם נוטים לרכוש מוצרים מיותרים באינטרנט, בקשו מחברת האשראי לחסום את בית העסק אצלה. אם אתם צריכים ללמוד ומתפתים להסתכל בטלפון, השאירו אותו בבית וצאו לספרייה. אני עושה זאת ברגע כתיבת מאמר זה – הטלפון שלי בבית, בעודי יושב בבית קפה בשדרות רוטשילד עם לפטופ בלבד, ללא אינטרנט. כשמנסים להגמל ממשהו, הרבה יותר קל לעשות את זה כשמשנים מקום, כי בסביבה המוכרת, כל דבר הוא תזכורת להרגל שאנחנו מנסים להגמל ממנו.
השתמשו בטריגר פעולה – נמצא שכאשר אנחנו מדמיינים שעה ומקום ספציפיים שבהם נעשה פעולה כלשהי שאנחנו מעוניינים לבצע, אז הסיכוי שנבצע אותה הרבה יותר גבוה. כלומר, “אני מתכנן לכתוב מחר מאמר” לא יהיה אפקטיבי כמו “מחר בשבע בבוקר אני אשב לשעה במטבח לכתוב מאמר”. טריגר פעולה יכול להיות כל מיני אירועים קטנים שמזכירים לכם את הפעולה שאתם מעוניינים לבצע. נניח שאתם מזניחים את תיבת המייל שלכם והיא מתמלאת, אז בכל פעם שאתם יורדים בבוקר עם הכלב (הטריגר) אתם מסננים שלושה מיילים (הפעולה).
הרבה מההרגלים שלנו מוטמעים בסביבה שלנו. כשאנחנו משנים את הסביבה, אנחנו יכולים לשנות את ההרגלים הרעים וליצור הרגלים טובים.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
