אני מוצא שיש שלוש גישות שונות, בגדול, להבנה של אנשים, ונשים בפרט. אחת אומרת – תקשיב למה שיש להן לומר. שנייה אומרת – נשים אומרות שהן רצות גבר שיתייחס אליהן טוב, אבל בפועל הן רוצות הפוך. שלישית אומרת – לא מעניין אותי מה הן אומרות, מעניין אותי למה הן מגיבות. מי מהן הנכונה? במאמר.
קודם כל, משיכה מינית היא לא חזות הכל
אני ניסיתי במשך כמה שנים להבין מה גורם לנשים להמשך לגברים, או אליי ספציפית, כך שאני לא יכול להמעיט במשמעות של התחושה של להיות גבר אטרקטיבי בעיניי נשים או במשמעות עבור גברים של היכולת לממש משיכה מינית. אבל אף על פי כן אני רוצה לסייג את ההילה הקוסמת שיש סביב הקונספט של משיכה מינית. כי דווקא מה שגיליתי כמאמן למערכות יחסים הוא שבין משיכה מינית לבין זוגיות טובה אין בהכרח הלימה (כפי שהרבה אנשים שנמשכים לפרטנרים לא פנויים או מתעללים יכולים להעיד). לכן, בעיניי, למרות שזוגיות ומשיכה מינית הם שני מושגים מאותו עולם, הם עדיין נפרדים.
אז המאמר הזה עוסק ספציפית במשיכה, לא באהבה או בזוגיות. מהיותו כזה הוא פונה יותר לגברים, כי משיכה מינית, או מיניות בכלל, זה המשאב שמהווה את צוואר הבקבוק הראשון בדרך למערכת יחסים עבור רוב הגברים. אצל רוב הנשים זה לא צוואר בקבוק בכלל. חלק מהנשים חוות שהגבר שהן מעוניינות בו לא נמשך אליהן וזה מתסכל אותן, ואני לא ממעיט מהכאב שבחוויה הזו, אבל זו חוויה שונה. כי גם אותו גבר שכביכול לא מעוניין בהן, בסבירות גבוהה היה מוכן לשכב איתן לו היו לו מספיק אינדיקציות שהן מעוניינות ושזה לא יהיה כרוך מבחינתו בהשקעה רבה של זמן ואנרגיה. זו כמובן עסקה מאד לא אטרקטיבית עבור רוב הנשים, אבל זו פשוט דוגמה שממחישה את הפערים ביכולת לממש את הצורך במיניות בין גברים לנשים. נשים, לו הן רוצות, יכולות להשיג סקס, אבל במחיר של ויתור על הרצון שלהן בקשר מחייב או במחיר משני של מחילה על כבודן. אפשר לומר שהמקום שבו גברים מוותרים על משהו בעל ערך עבורם הוא, כביכול, בשלבים מאוחרים יותר בקשר, כאשר הם מוותרים על האפשרות להיות עם נשים אחרות. אבל זה רק בתיאוריה כי רוב הגברים, גם אלו שנכנסים לקשר רומנטי אוהב, לא נמצאים בפוזיציה שבה נשים רק מחכות לרגע שהם יחזרו לשוק הרווקים. אז יש חוסר איזון טבעי בעמדות הכח בין גברים לנשים בכל מה שקשור לסקס – לנשים יש יותר כח, המשאב הזה נמצא בידיהן. לכן השאלה “איך ליצור משיכה?” מעסיקה גברים יותר מאשר נשים.
אז בכל מה שנוגע למשיכה בלבד, איזו מבין שלוש הגישות שהצגתי לעיל היא הנכונה? הטענה שלי ש-3 היא הנכונה, על אף התחושה הויסרלית הלא נעימה שהיא עשויה לעורר. אני אתחיל דווקא מהתחושה הגופנית שהמשפט הזה מעורר, במיוחד אצל נשים. למה משפט כמו “איך להכניס נשים יפות למיטה?” מעורר בנו תחושת אי-נוחות הרבה יותר חזקה מאשר המשפט “איך לגרום לו להתחייב אלייך?”, על אף שבשניהם הצד השני מיוצג כאובייקט חסר חופש בחירה. אני חושב שזה נובע מכך שהמשפט הראשון נתפס הרבה יותר כחסר לב. זה לא אומר שגברים שבפועל שוכבים עם נשים יפות הם חסרי לב, כנראה שבדיוק ההיפך, אבל זה משפט שנשמע לנו קר ורובוטי, אולי כי בכל זאת סקס לא נתפס אצלנו כנפרד לחלוטין מאהבה, בפרט אצל נשים, וכאשר עושים את ההפרדה הזו, יש פה משהו שמרגיש מלאכותי. אז אולי זה אומר שסקס לא צריך להיות מנותק מאהבה, ואני גם לא חושב שזה כך, אבל בכל זאת נמשיך לעסוק רגע רק במשיכה בלי הדברים האחרים שמתלווים אליה באופן טבעי.
"לא איכפת לי מה נשים אומרות שהן רוצות, איכפת לי רק ממה שהן מגיבות אליו"
למה זה לא משנה מה אנשים, או נשים במקרה זה, אומרים, אם אנחנו רוצים להבין מה מפעיל אותם? כי הדברים שאנחנו אומרים הם רק לעתים רחוקות באמת מייצגים את מי שאנחנו. זה משפט חשוב, אז אני חוזר עליו – הדברים שאנחנו אומרים הם רק לעתים רחוקות באמת מייצגים את מי שאנחנו. רוב הרעיונות שלנו הם דברים ששמענו מאחרים או שקראנו.
אנחנו לא פועלים בעולם על בסיס הרעיונות שלנו, לרוב זה הפוך, אנחנו מתחילים לפעול, ואז בונים סט של טיעונים רציונליים שתומכים בפעולות שלנו. הפסיכולוג ההתפתחותי ג’ון פיאג’ט אמר שאתה מתחיל לנוע לפני שאתה יודע מה אתה עושה. התנועות האלה נהפכות למורכבות יותר ומתאגדות לכדי דפוס תנועה מסוים שמתבצע ביעילות, ואת דפוס התנועה הזה לבסוף אתה יכול גם לתאר במילים. כל דפוסי התנועה שלך יחד מרכיבים את מי שאתה, ולזה אתה נותן שם. נניח שאתה תופס את עצמך כ”אדם טוב”, כדי שהתואר הזה יהלום אותך הוא צריך להיות בהלימה למי שאתה בכל ההיררכיות של ההוויה שלך. אם אתה גם חושב על עצמך ככזה, וגם מתנהג ככזה, אז אין פער בין מישורים שונים של ההוויה, ואז אתה יכול לקרוא לעצמך “אדם טוב”.
היכן הדברים מסתבכים? כאשר אנחנו מבינים שאינטליגנציה היא נפרדת מהגוף. כלומר, היא מאפשרת לחשוב על דברים מבלי לפעול לפיהם. יש לכך לא מעט יתרונות, כמו למשל היכולת לבחון רעיון רע בראשנו, ואז לנטוש אותו במקום לפעול לפיו ואז לשאת בהשלכות כואבות. אבל הבעיה עם זה היא שאתה יכול ליצור ייצוגים עצמיים שהם לא בהכרח קוהרנטיים עם הפעולות שלך. רוג’רס קרא לתופעה הזו, של רעיונות לגבי עצמי שאינם בהלימה עם הפעולות שלי – incongruency, שזה אומר בגדול דיסהרמוניה פנימית.
מאד אופייני לאנשים מודרניים, ובפרט לאנשים אינטליגנטיים, להזדהות עם התכנים של האינטלקט שלהם. אבל אנחנו לא רק האינטלקט שלנו, אנחנו גם הגוף שלנו, והרגשות שלנו. הבעיה עם ההזדהות הזו היא, כאמור, שאין שום יסוד להניח שהתכנים של המחשבות שלנו הם בהכרח בהלימה לתכנות של הגוף שלנו, כלומר לפעולות שלנו. אנחנו קוראים כל מיני דברים, והקריאה מאפשרת לנו ליצור תיאוריות לגבי איך צריך להתנהל בעולם. אבל אנחנו לא ישות אחת בכל הרמות בהן אנחנו חיים. ייתכן שלכל רמה יש את האישיות שלה. אז ייתכן שיש לך רעיון מסוים לגבי איך דברים צריכים לקרות בעולם, שחשבת עליה הרבה, ולמדת אותה, והיא כבר אחודה ומבוססת. אלא שמה שעשוי לקרות כשתנסה ליישם אותה בפועל הוא שהיא לא תוביל לתוצאות שחשבת שהיא תוביל אליהן. הדוגמה הקלאסית היא הקומוניזם. לקחו תורה שנשמעה אוטופית על הנייר, מבלי לקחת בחשבון את טבע האדם, והתוצאה הייתה הכי הרסנית שהאנושות ידעה אי פעם.
אז העובדה שאנחנו יכולים לחשוב אופן אבסטרקטי אומרת גם שאנחנו יכולים ללמוד משהו באופן אבסטרקטי, ואז אנחנו שואבים רעיונות אבסטרקטיים ומאמצים אותם כשבפועל אין להם דבר שקושר אותם אלינו במישורים האחרים של ההוויה שלנו. זה קורה אפילו יותר אצל אנשים אינטליגנטיים, כי הם קוראים הרבה. אני חושב שזו הסיבה שהסדנאות הכי טובות להתפתחות אישית, לרבות אלו שאני נכחתי בהן, תמיד שמו דגש על עשייה ולמידה דרך חוויה ודרך הגוף, בפרט כשאנחנו מדברים על מיניות.
לכן האמת לגבי מישהי משתקפת באופן שבו היא מתנהגת. זה לא משנה מה היא אומרת, זה משנה מה היא עושה. כנ”ל לגבי גברים שאומרים שהם מעוניינים במישהי, אבל בפועל נרתעים בכל פעם שהקשר מתהדק. אם אני רוצה להבין במה אתה מאמין, אני לא שואל אותך, אני מסתכל איך אתה מתנהג.
אז האם אפשר לגבש תיאוריה שעובדת לגבי הצלחה עם נשים?
לפיכך אם אתה רוצה להבין מה באמת מושך נשים, עליך להתעלם ממה שהן אומרות, לא כי אלו דברי הבל, אלא כי זה פשוט לא רלוונטי למה שמפעיל אותן. עליך להתבונן בהן ולראות למה הן מגיבות. איפה הקושי? הקושי הוא בכך שאנחנו לא תמיד מבינים בדיוק מה אנחנו רואים. לפעמים קל לנו יותר להבין רעיון מילולי מאשר להבין חוויה. זו הסיבה שנדמה שישנן אינספור תיאוריות על עולם הדייטינג ומערכות יחסים, כי בעצם כל אחד מאתנו באופן אינסטינקטיבי ממיר את החוויה שלו בעולם לכדי כללים מילוליים. האם הכללים האלה נכונים, או תופסים הלכה למעשה במציאות? ממש לא בטוח. למעשה, בטוח שרובן לא. אבל אף על פי כן אנחנו מגבשים תיאוריות כמעט מתוך אינסטינקט. התופעה הזו יוצרת מצב שבו אתה כביכול מתבונן במציאות, או בנשים במקרה זה, אבל אתה מתבונן בה דרך פריזמה מוטה של האמונות והתיאוריות שהמצאת או אימצת מבעוד מועד, וכעת אתה כבר מזוהה איתן. במצב כזה אתה תעוות את תפיסת המציאות שלך כדי שתתאם להנחות הקדומות שלך. (כדי להבין למה אתה עושה את זה, ואיך אמונות עובדות, קרא את המאמר על אמונות)
אז איך בכל זאת אפשר לגבש תיאוריה שגם עובדת? איך אפשר בסופו של דבר להבין באמת מה מושך נשים? אז קודם כל, אתה לא חייב “להבין” במובן של להיות מסוגל לנסח את זה במילים בצורה של כללים וחוקים. רוב הדברים שאתה עושה אתה לא יודע להסביר או לתאר במילים, ואף על פי כן אתה עושה אותם. כפי שפיאג’ט אמר (מוזכר לעיל), האופן שבו אתה לומד לנוע ולפעול בעולם נוצר מלמטה למעלה, כלומר קודם אתה עושה, ואז אתה מגבש תיאוריות לגבי זה, לא הפוך.
שנית, אם אתה רוצה לפעול באופן שמושך נשים, אל תחפש תיאוריות, אלא תחקה גברים אחרים שכן הולך להם. אל תשפוט אותם, אל תתעצבן אם הם עושים דברים או אומרים דברים שנראים לך, לפי הרעיונות שאתה כבר מחזיק בהם, כ”לא מוסריים” או “לא ג’נטלמניים”. זכור, כל אחד יכול להמציא תיאוריה לגבי מה נשים רוצות, רוב האנשים שעושים את זה, לא באמת בדקו אם הרעיונות שלהם שהם כל כך דבקים בהם אשכרה עובדים במציאות. אם תהיה מוכן לבוא פתוח, כמו ילד, ופשוט לחקות וללמוד מהם, אז תגדיל את הסיכוי שלך ללמוד לעשות את זה גם כן. כך גם אני למדתי. לא שפטתי ולא התנגדתי. נכנסתי לעולם של האינטראקצייות עם בחורות כמו מדען שנכנס למעבדה – עם סקרנות ורצון לבדוק מה עובד. הייתי מוכן לנסות ולהכשל ולחוות דחיות. ניסיתי כמעט הכל, בכל סיטואציה, בכל קונסטלציה. אף על פי שאני חנון שאוהב לקרוא ולהתפלסף, נתתי לעצמי ללמוד “דרך הרגליים”. צברתי המון נסיון, ולאט לאט התחלתי לפתח את המיומנות של תקשורת אפקטיבית עם נשים. לא בהכרח הייתי צריך “לדעת” מה אני עושה. הגוף שלי ידע – מתי להנמיך את הטון, מתי להסתכל בעיניים, מתי להסיט את המבט, מתי להתקרב, מתי להתרחק.
האם ישנם כללים לדברים האלה? בוודאי. האם הם עוזרים? בהחלט. הם עזרו לי. אבל תמיד הכלל לא יהיה מדויק אחד לאחד לחוויה שלך במציאות. הכלל הוא מפה כללית. זה לא תחליף ללצעוד בשביל. בסופו של דבר מה שיהפוך אותך לגבר שמצליח עם נשים זה הנסיון האישי שלך, אלה החוויות הספציפיות שאתה תצבור. אתה תראה שגם אם יש כללים שאתה מתחבר אליהם, היישום הייחודי שלך את הכללים האלה יהיה קצת שונה מכפי שהכלל כתוב. בסופו של דבר המילים שאנחנו משתמשים בהן כדי לנסח את הכללים הן מוגבלות ברזולוציה שבה הן יכולות לתאר המציאות. המילה “מבוכה”, היא מובנת לכל דובר עברית. אם אני אגיד לך לא לפחד מהמבוכה של הבחורה, אתה תבין למה אני מתכוון. אבל המילה “מבוכה” לא מתארת לך בדיוק איך כל אחת תביע את המבוכה שלה, היא לא מתארת בדיוק איך אתה תרגיש כשהיא נבוכה, היא לא מתארת את עצמת הרגש, היא לא מתארת היכן עובר הגבול בין מבוכה בריאה ופלרטטנית, לבין מבוכה רבה מדי שגורמת לצד השני להסגר. היא גם לא מסבירה לך שכל אחת יכולה להתמודד אחרת עם מבוכה. אחת תיגע בך, ואחרת דווקא תתרחק ממך.
אז תגיד לי שלכל הסיטואציות האלה אפשר לנסח כללים גם כן. אולי, אבל אם אתה חושב שתוכל פשוט ליישם בכמה שניות של אינטראקציה מדריך של אלפי כללים וחוקים – אתה טועה. זה כמו ללמוד נהיגה. בהתחלה אתה איטי בנהיגה שלך וצריך יותר זמן כדי לבצע את הפעולות משום שאתה מריץ אותן בראש. אבל בהמשך אתה כבר לא צריך להריץ אותן במודע בראש, הן כבר טבועות בגוף שלך. זה מה שיקרה לך דרך הנסיון, הכללים כבר יהיו טבועים בך. בסופו של דבר ללמוד להתחיל עם נשים זה כמו ללמוד ללכת, לא עושים את זה דרך כללים וחוקים מילוליים, אלא דרך הרגליים.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
