אני מנסה לנסח כבר תקופה מה עושים אנשים שכן נכנסים למערכות יחסים זוגיות יציבות וממושכות, לעומת אילו שלא (והפוך). ייתכן שראיתם שהתחלתי לראיין אנשים עם דפוס הקשרות חרדתי, בפרט אנשים עם חרדת נטישה, כי יצאתי מנקודת הנחה שיש משהו שאותם אנשים עושים כבר בתחילת הקשר, ייתכן שאפילו מהאינטראקציה הראשונה, שלאחר מכן גורם להם להכנס שוב ושוב לאותם קשרים עם אותו סוג של אנשים ועם אותן תוצאות.
השאלה הזו הטרידה אותי לא רק בפן המקצועי, אלא גם באישי. אני ממעט לכתוב פוסטים כשאיני בכובע של המאמן, אבל הפעם אני חושב שהסיפור האישי שלי משתלב היטב בסיפור הקולקטיבי של הרבה אנשים שמוצאים את עצמם תקועים באותו דפוס. לאורך השנים, ככל שלמדתי את הנושא הזה יותר לעומק, כך הייתי כל פעם יותר המום מכך שלמרות כל הידע שלי, אני עצמי מצאתי את עצמי עם נשים שלא התאימו לי לזוגיות, ושרבות מהן היו עם חרדת נטישה בעצמן (כשאני נטיתי יותר לכיוון הנמנע). אמנם הייתי נשאר פחות זמן בכל קשר כזה, כי הייתי מזהה את הדפוס שלהן ומבין מהר יותר לאן זה הולך, אבל זה עדיין לא מנע ממני להכנס לקשר מלכתחילה.
הנקודה שנשגבה מבינתי הייתה שלא הבנתי איך יכול להיות שבין אם הכרתי את הבחורה במסיבה, בפאב, דרך חברים, בטינדר או בפייסבוק, כשנדמה שלא יכולתי לדעת על בסיס אותה אינטראקציה ראשונית דבר לגבי אופן ההתנהלות שלה במערכת יחסים רומנטית – אף על פי-כן הייתי ממגנט לחיי מישהי עם אותו הדפוס של הבחורה שהייתה לפניה, וגם של זו לפניה וכן הלאה. כך שאמרתי לעצמי שחייב להיות משהו, גם אם אני לא מודע אליו בהתחלה והוא מתחוור לי רק כעבור כמה דייטים (וככל שהשתפשפתי – אז דייט אחד גם היה מספיק) – שבא לידי ביטוי בהתנהגות של הנשים האלה, ושמשהו בנפש שלי מתמגנט אליו גם אם הראש בכלל לא בתמונה.
התשובה עדיין בחיתולים, ונדרש עוד הרבה מחקר ולמידה, אבל יש לי כמה תובנות שאני רוצה לשתף אתכם לגבי איך (אני חושב) שאנשים עם דפוס הקשרות בטוח, אילו שבעיניי האנשים שמתקשים להכנס לקשר נתפסים כ”אלו שפשוט נכנסים לזוגיות בלי להתאמץ בכלל” – מתנהגים ומתנהלים, לעומת אילו שלא נכנסים לזוגיות.
זה כמובן לא חל על כולם, אלא על אוכלוסייה מסויימת, וזו לא תיאוריה שתוכל להסביר מדוע כל אחד ואחת שמתקשה להכנס לזוגיות – אכן מתקשה. אבל אני משוכנע שלפחות חלק מכם יימצאו את הדברים פה פוקחי עיניים.
במשך שנים רבות הייתי רגיל לצאת עם נשים שנדלקו עליי מהרגע הראשון. חיפשתי את התגובה הזו, משום שכך חשבתי שאמור להתחיל קשר, וכי חשבתי שאני אמור לבחור במישהי שיש בינינו התאמה, ואם אני מוצא חן בעיניה, סימן שיש התאמה. אבל זה לא מדויק. ה”אני” שמצא חן בעיניה היה מצג מאד שטחי וחלקי של מי שאני באמת. הבחורות שנדלקו עליי, לא חיפשו נכון. הן לא בחנו אותי מבעד לפריזמה הנכונה. הן לא החזיקו את השאלות הנכונות בראש. ייתכן שהן לא החזיקו אף שאלה. הן יצאו מנקודת הנחה שאם הן נדלקות, זה סימן שהבחור הוא בן זוג פוטנציאלי ראוי.
על מה בדיוק הן נדלקו, ולמה זה לא מהווה אינדיקציה טובה? הן נדלקו על רעיון. הן ראו גבר עם מראה מסוים, כנראה כריזמטי, כנראה מתלבש טוב, מדבר יפה, משכיל ורהוט, עם חוש הומור, שנראה שמצליח בקריירה שלו – והן רצו לשייך את עצמן לכל התכונות האלה. מה שעניין אותן היה איך שיוך שלהן לגבר עם תכונות כאלה גורם להן להיראות בעיני אחרים, בעיניי עצמן, וזה גרם להן להרגיש טוב. זה גרם להן להרגיש ראויות ומסוגלות. זה העלה להן את הביטחון העצמי.
זה מוביל אותי לעוד נקודה שמתבהרת לי ככל שאני ממשיך במחקר, שהתחילה כאינטואציה, כמו הרבה מהרעיונות שלי, אבל נראה שיש לה בסיס. אנשים עם דפוס הקשרות בטוח, חושבים על העתיד. הם יכולים להדלק על מישהו, אבל הם לא חיים רק בהווה. הם שואלים את עצמם איך ייראו החיים שלהם עם האדם השני, בן הזוג הפוטנציאלי, כבר מהרגע הראשון. הם חושבים אילו דברים הם יוכלו לעשות ביחד, איך הוא ישתלב בחיים שלהם, אבל הם שואלים את עצמם עוד שאלות. השאלות האחרונות נשאלות גם בקרב אנשים שלא מצליחים להכנס לזוגיות, ובפרט בקרב אלו שפוסלים מהר מאד, כי אלו גם השאלות שמעוררות בהם חרדה. כלומר, יש אנשים שלא נמצאים בכלל בהווה, נמצאים רק בראש שלהם, מנתחים, בוחנים בלי סוף, גם בדייט הראשון, כדי לוודא שהם לא עושים טעות. אני לא מדבר על האנשים האלה (הפעם. דיברתי עליהם לא מעט, וכתבתי עליהם גם מאמר שפרסמתי פה לא מזמן, על ROCD).
שאלות נוספות שאלו שמצליחים להכנס לקשר שואלים את עצמם הן “האם מעניין לי לדבר איתו?”, “איזה סוג של בן אדם הוא?” “האם הוא נעים הליכות? אדיב? מישהו שיהיה לי נעים להיות במחיצתו? מישהו שיקשיב לי? שייראה אותי? שיתחשב בי? שידחוף אותי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי? שירצה בטובתי?”. אלו שאלות חשובות מאד, ואני שם לב שרבות מהמתאמנות (והמתאמנים) שלי לא שואלות את עצמן את השאלות האלה. אני חושב שגם הנשים שיצאתי איתן לא שאלו את עצמן את השאלות האלה, כי אני חושב שהתשובה ברורה מאד כשמסתכלים נכוחה על חיי, לפחות בשנתיים האחרונות, ורואים שאני שקוע עד צוואר במשימת חיי, עסוק בהגשמה האישית שלי, מקריב המון, לרבות קשרים חברתיים ומשפחתיים (וזוגיים). אם הן היו שואלות את עצמן את השאלות האלה, התשובה הייתה שלילית (וברור לי שאם אני רוצה להכנס שוב לזוגיות, אז משהו בסדר העדיפויות שלי צריך להשתנות. בינתיים אני עסוק יותר בלעזור לאחרים להשיג זוגיות מאשר לעצמי). אבל אותן עניין להיות ליד מישהו חרוץ, חכם, למדן, שמצליח בעבודה שלו. כי זה מקרין עליהן. למה בכלל משנה להן איך זה מקרין עליהן? (או עליהם, אם זה גבר שבוחר אישה לפי איך שהיא גורמת לו להיראות)
השאלה הזו מובילה אותי לנקודה חשובה נוספת – ביטחון עצמי. הן מחפשות אישור לכך שהן ראויות ושוות דרך בן הזוג. אני חושב ששאלה אחת שאותן נשים כנראה לא שואלות את עצמן כשהן פוגשות בחור היא – איך הוא יכול לעזור לי להגשים את החלומות שלי, לקדם את עצמי, ולעזור לי להפוך לאדם טוב יותר? הן לא שואלות את השאלה הזו כי הביטחון העצמי שלהן נמוך. הן לא בוחנות את הבחור ממקום ששווה ערך לו, אלא ממקום שרוצה שהוא ייקח עליהן חסות. כשם שספוראטי חש גאווה שנייק נותנים לו חסות, כך גם היא, כביכול.
דבר נוסף שהייתה לי סוג של אינטואיציה לגביו היה שנשים עם דפוס הקשרות בטוח לא שוכבות מהר. אני כבר לא בטוח שזה נכון, אבל אני חושב שהאינטואיציה עצמה הייתה מבוססת על רעיון עמוק יותר שהוא עצמו כן נכון. מישהי מאד חכמה שדיברתי איתה אמרה לי (ואני חושב שהיא דוגמה נהדרת לאיך כן צריך לבחון גבר לפני קשר) שהיא מפרידה בין סקס לבין זוגיות או התאהבות. כלומר, גם אם היא שכבה עם הבחור, זה לא גורם לה לשנות את האופן שבו היא בוחנת אותו, או להתמסר יותר מכפי שהיא התמסרה קודם, או לשנות את הקצב שלה. סקס זה סקס. אבל היא עדיין לא מתאהבת בו, והיא ממשיכה לבדוק אותו בכל האספקטים של החיים שלו ושלה. כך שמהבחינה הזו, אני חושב שהאינטואיציה שלי הייתה נכונה בכך שאני סברתי שאלו הנשים עם דפוס ההקשרות הבטוח שמעדיפות להכיר מישהו במסגרת, לראות איך הוא מתנהג עם אנשים אחרים, לראות אותו גם כשהוא לא יודע שמסתכלים עליו (בניגוד לדייט), ואז הן מחליטות ללכת עליו. יכול להיות שבחוויה שלו, הם שכבו מהר, כי זה קרה כבר בדייט הראשון, אבל מבחינתה היא הכירה אותו עוד הרבה לפני.
בהקשר הזה של הסקס, נשים עם ביטחון עצמי נמוך ודפוס הקשרות חרדתי חוות את הרגע שאחרי הסקס כמורט עצבים היות שהן מלכתחילה חושבות שאולי זה כל מה שיש להן להציע. הן לא מעריכות את עצמן, אז הן פוחדות שעכשיו, כשהגבר “השיג את מה שהוא רצה”, הן יושלכו.
אבל זה לא הכל, כי צריך שניים לטנגו. התובנות האלה הובילו אותי לשאול את עצמי – מה *אני* עושה שמושך את הנשים האלה אליי? אפשר גם לשאול את השאלה מנקודת המבט שלהן – למה אני כל הזמן ממגנטת בחורים כמוהו? (כי הנחתי שאם היא נמשכת אליי, היא נמשכת לעוד בחורים “כמוני”).
אני חושב, וזה לא היה קל להבין את זה ולראות את זה לגבי עצמי – שגם אני לא הייתי בטוח בעצמי, ושההערצה גרמה לי להרגיש טוב, אם כי לזמן קצר בלבד. כי, כאמור, הייתי נפרד מהן די מהר, כי הן לא אתגרו אותי, לא ציפו ממני ליותר, לא שיקפו לי את הטעויות שלי, את המקומות שבהם אני יכול להשתפר. לא שחיפשתי מישהי ביקורתית, אלא מישהי שרואה לא רק את מי שאני עכשיו, אלא גם את מי שאני יכול להיות. הנשים שיצאתי איתן, אולי יכלו לראות את הפוטנציאל שלי, אבל לא ממש יכלו לדחוף אותי לממש אותו, כי זה דורש להתעמת איתי, ולהעמיד אותי במצבים לא נוחים, וחרדת הנטישה שלהן והביטחון העצמי הנמוך – מנעו מהן לעשות את זה.
כשאת פוחדת שהוא יעזוב אותך, את לא מדברת איתו על נושאים קשים ואת לא מאתגרת אותו. לכן היה לי הכי נח בעולם ללכת על נשים כאלה – הרגשתי בבית – מעריצים אותי, איזה כיף. אבל, כאמור, זו תחושה מתעתעת ומטעה, כי פשוט לא הערכתי אותן. אני יודע איפה אני פגום, ואיפה אני לא בן זוג טוב, והיה בי חלק שרצה וציפה שישקפו לי את זה, שיגידו לי על זה משהו, שיעודדו אותי להרחיב את הגבולות שלי, ולהיות בן זוג עוד יותר טוב.
רציתי מישהי שבזכותה אני אהיה יותר חומל, יותר רגיש, יותר מתחשב. לא מפליא, אם כך, שהאישה שהייתי מאוהב בה יותר מכל אחת אחרת בחיי הייתה האישה שהכי אתגרה אותי, אבל שגם בנוכחותה הרגשתי בגרסה הכי טובה של עצמי. הכי אהבתי את מי שאני לידה. היא הוציאה ממני דברים שלא ידעתי שקיימים בי. אהבתי אותה, ואהבתי את מי שהיא גרמה לי להיות. משהו שלא יכולתי להגיד על הנשים שלא עימתו אותי עם החסרים שלי, כי לא יכולתי להשלות את עצמי – ידעתי שלא התנהגתי באופן הכי טוב שאני יכול לנהוג. איתן, לא הייתי הגבר שרציתי להיות.
זה משהו לחשוב עליו את את או אתה חושבים שיש לכם חרדת נטישה, כי האסטרטגיה שאתם נוקטים כדי להשאיר את הצד השני, היא, ייתכן, דווקא מה שמרחיק אותו.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
