העניין הכי מרכזי, שמעסיק כמעט את כל הגברים שמגיעים אליי זה יצירת משיכה.
יצירת משיכה זה נושא שנשים פחות עסוקות בו. לא כי לא איכפת להן להרגיש מושכות, אלא משתי סיבות שקשורות דווקא לגברים:
– גברים חושבים יותר במושגים של עשייה, גרימה, השפעה. לפיכך הם חושבים איך לעורר במישהי משיכה, או יותר מדויק “איך להשיג אותה”. החיפוש הכי נפוץ בגוגל בקרב גברים (בתחום של זוגיות) הוא “איך להתחיל עם בחורה” ואחריו “איך לענג אישה”. החיפוש הכי נפוץ אצל נשים הוא “איך לגרום לו להתאהב בי”. נשים חושבות הוויה, גברים חושבים עשייה. אקטיבי לעומת פסיבי. זכרי לעומת נקבי. (בגדול ובהכללה, ברור שבקטן ההבדלים מטשטשים).
– מאזן הדחיות של גברים גבוה בהרבה משל נשים. להיות גבר אומר שמאזן ה”לא” שתקבל בחיים גבוה משמעותית ממאזן ה”כן”. גם מכיוון שהם אקטיביים יותר מנשים, אבל גם כי זהו הדין בכל תחום בחיים שהפרס עליו גבוה, והתחרות עליו אכזרית. נשים איכותיות ומושכות הן פרס גבוה מאד, והתרות עליהן רבה. כדי להגיע לפסגה צריך לעבור התנגדויות. כך זה בעסקים, בספורט, ובחיים הרומנטיים.
“רגע, נשים לא רוצות להשיג גם גברים שווים? הן לא מתחרות?”
וודאי שהן רוצות, אבל הן לא מתחרות. תחרות זו התנהגות שמגלמת מחירים רבים. המירוץ לעמדת כח והשפעה הוא מתיש, קשה ולרוב דורש להקריב את כל החיים למען מטרה אחת ספציפית. הגברים שנמצאים בפסגה אלה גברים שהקדישו את כל חייהם למען המטרה הזו, וזנחו את שאר תחומי החיים שלהם. הם משלמים מחיר רב, מחיר שהרבה נשים מבינות שהן לא מוכנות לשלם אותו. גם כי לעתים המחיר הוא לא להביא ילדים, בעוד שעל גברים לא מוטל האיום הזה כצל כבד כשהם עוברים את גיל 30, וגם כי אם הן מוצאות גבר שיהיה מוכן להקריב את חייו למען הפסגה, הן עצמן כבר לא זקוקות לכך כדי להבטיח איכות חיים גבוהה.
“איך נראית אינטראקציה של גבר שלא יוצר משיכה?”
הוא ניגש אל נשים, מדבר יותר מהן, מדבר מהר, בטון גבוה, ובקול נמוך, הן נראות לא מעוניינות, עונות תשובות קצרות, לא שואלות אותו שאלות בחזרה, מפנות אליו את הכתף, אומרות “יש לי חבר” גם אם הוא לא העלה הצעה קונקרטית, והן אלו שמסיימות את האינטראקציה – הסיבה לכך היא תמיד שהוא לא יוצר מספיק משיכה. או במילים קשות יותר, כפי שהטבע רואה את הדברים: הוא לא מספיק מושך.
“מה הוא עושה שכל הנשים חוות אותו כלא מושך?”
הוא משדר סטטוס נמוך. בבני אדם, כמו בכל בעלי החיים בטבע, ישנו מנגנון במח שאחראי לאמוד תמידית את הסטטוס שלי ביחס לבני מיני. אם אני בסטטוס גבוה רמות הסרוטונין במח שלי גבוהות יותר, ואם אני בסטטוס נמוך – רמות הסרוטונין נמוכות.
מי שהוא בעל רמות גבוהות של סרוטונין הוא דומיננטי יותר. שפת הגוף שלו נראית כך: עמידה זקופה, מבט ישר לפנים, חיוך, אבל לא חיוך מרצה, אלא חיוך של רוגע והנאה.
גבר עם רמות סרוטונין גבוהות משדר לעולם שהוא דרוך ומוכן לאתגרים שהוא יציב בפניו. כשאני עומד זקוף, אני משדר שאני עומד בכובד המשקל של החיים. כי החיים קשים, וכך גם חיזור אחרי נשים. שפת הגוף שלו משדרת שהוא צופה פני עתיד, הוא לא מחכה שהחיים יקרו, אלא הוא מתכונן אליהם.
לפיכך הוא לא נמנע מעימותים ומחיכוך עם אנשים. הוא מסתכל להם בעיניים, לגברים ולנשים כאחד. כולנו יודעים שמבט יכול להיות סימן לקרבה, אבל גם סימן לאיום. הגבר שנמצא בראש סולם המעמדות יודע שהוא יכול להיות גם מסוכן. הוא מכיר בחלק הזה שבתוכו. הוא יודע, שבדיוק כמו הטבע עצמו – הוא יכול להיות הרמוני, יפהפה ונעים, והוא יכול להיות גם הרסני. הוא משדר את זה גם כשהוא מסתכל על אישה, ולכן היא מרגישה לא בנח כשהיא פוגשת את המבט שלו. מצד אחד היא נמשכת אליו, מצד שני היא יודעת שעדיין אין ביניהם מספיק אמון וקרבה כדי שהיא תוכל להרגיש בטוחה לידו.
“אז מה ההבדל בין גבר בסטטוס גבוה לבין גברים שנשים חוות אותם כמאיימים ומטרידים? אתה אומר שגם ליד היא הראשון היא עשויה להרגיש לא בטוחה.”
ההבדל הוא שהגבר בסטטוס הגבוה מרגיש טוב. הוא חווה רגשות נעימים. רואים עליו שהחיים שלו טובים, בניגוד לאנשים שרוצים להרע לאנשים אחרים, כי רע להם בעצמם. כשאנחנו חווים רגשות נעימים כל התנועות שלנו משדרות את זה. למשל, הסיכוי שנסתכל על מישהי, נסיט את המבט, נסתכל שוב, ושוב נסיט – הוא גבוה יותר אם אני חווה פחד. לכן, גברים בעלי בטחון עצמי נמוך, או שפשוט מרגישים רע עם עצמם, הם בעלי סיכוי גבוה יותר להתפס כמטרידים, לא כי הייתה להם כוונה כזו, אלא כי ההתנהגויות שלהם, שנראות מהצד כלא עקביות ונוירוטיות, לוחצות לנשים על כפתורי האזהרה.
עם גבר בעל סטטוס גבוה, היא נדרכת, אבל לא מפחד. היא מגיבה אליו בצורה מאד חזקה. הוא רואה שהיא מסמיקה, נוגעת בעצמה, נבוכה, מתעניינת בו, צוחקת מכל דבר שהוא אומר כדרך לשחרר את המתח העצום שמצטבר בגוף שלה. הוא רואה את זה, והוא לא מרגיש שום צורך לגאול אותה מההרגשה הלא נוחה שהיא חווה. הוא מתייחס לזה כדבר מאד טבעי. הוא מבין שהיא נמשכת אליו. הוא לא ינסה לגרום לה להרגיש בנח, אבל הוא כן, אולי, ינסה לשכב איתה, והוא כנראה יצליח, והיא תרצה לשכב איתו לפחות כמוהו אם לא יותר. כשהוא יפנה אליה את המשאבים הרגשיים והפיננסיים שלו שיגרמו לה להרגיש בטוחה ונינוחה איתו, היא תעריך את זה מאד, כי היא יודעת שהוא לא חייב להעניק לה אותם, ושהוא בוחר לעשות את זה. הוא רוצה לעשות את זה, כי היא הרוויחה את זה בזכות האופי שלה ובזכות הקשר שנוצר ביניהם.
הגבר עם הסטטוס הנמוך מאמץ שפת גוף כזו: כתפיים שמוטות, מבט לרצפה, מקטין את עצמו. הוא נמנע מחיכוכים ומעימותים. הוא לא ייצור עם אישה שום מצב של מבוכה או אי-נעימות כי הוא פוחד מהחלק המאיים שנמצא בתוכו. לפיכך הוא תמיד יהיה הידיד, החמוד, הדמות הנייטרלית. במשיכה, ובמערכת יחסים רומנטית מגולם סיכון. כשמישהי נמשכת אליי, וכשאני שוכב איתה, היא פגיעה. אם אני לא בחיבור לחלק הזה שבתוכי שיכול להסב לה עונג רב מצד אחד, אבל גם יכול לפגוע בה מצד שני – אני פשוט לא אהיה מיני איתה. הגבר עם הסטטוס הנמוך ייתן לה מעצמו ללא כל תלות בהשקעה שלה בו. הוא ייתן כי הוא חושב שכך הוא מראה את הערך שלו, וכך הוא יגרום לה להמשך אליו. הנתינה יכולה להיות על ידי הזמנה של משקאות או על ידי מחמאות. היא תיקח את מה שהוא נותן, אבל לא תרגיש שום צורך לתת לו בתמורה. היא יודעת שעצם העובדה שהיא מקבלת את הנתינה שלו, ושהיא מקדישה לו יחס מינימלי – היא נותנת לו את כל מה שהוא מרשה לעצמו לחלום עליו. כן, גם החלומות שלו נמוכים.
“איך נוצר מצב שבו גבר מתנהל בעולם באופן כל כך כנוע?”
ייתכן שהוא היה בן לאב אלים ואלכוהוליסט, ופיתח את האסטרטגיה היחידה שחשב שיכולה לעזור לו לשרוד – להמנע בכל מחיר מחיכוך עם אבא כדי לא להרגיז אותו. להקטין את עצמו ולא להפגין נוכחות. ייתכן שהוא סבל מאלימות מילולית מצד ההורים. לעתים זו אלימות קשה אף יותר מאלימות פיזית, כי היא אף פעם לא באמת עוברת. היא נכנסת לראש ולא יוצאת ממנו. ילדים כאלה נוטים לרוב לסבול מבריונות, לאו דווקא כי הם חלשים, אלא כי הם לא מגיבים. הם ישמיעו קריאות ואנקות של סבל שבאזנו של הבריון או של האבא האלים הן מנגינה ערבה. הם גם לרוב נוטים להיות רחומים ומקריבים מעצמם, בשילוב עם מבנה אישיות שנוטה לרגשות שליליים. זה קורה גם לאנשים שהחליטו בשלב כלשהו בחייהם שכל צורות האגרסיביות, לרבות רגשות כעס, הן שגויות מוסרית. הם בזים לתחרותיות או כל צורת התנהגות שעשויה להוביל לעימות ואגרסיביות, ולפיכך מדכאים בתוכם כל רגש שעלול להוביל אותם להתנהג בצורה הזו. גברים שנשללה מהם האגרסיביות שלהם הם הילדים שהחיים תמיד מכים אותם בבריונות. לעתים קרובות מדובר בילדים שהאבות שלהם היו שתלטניים ואגרסיביים יתר על המידה. לפיכך אין להם את הכעס הדרוש כדי להגן על עצמם. אנחנו נוטים בתרבות שלנו לשפוט רגשות ולקטלג אותם כחיוביים ושליליים. אבל דעתי היא שכל רגש יכול להיות חיובי או שלילי, וזה לא תלוי ברגש עצמו, אלא במינון שלו, ולאן אני מתעל אותו.
“אוקיי, אבל מה הקשר להתמכרות לפורנו?”
הגברים האלה נמצאים רוב הזמן במקום של סבל וקורבנות. הם למדו שהחיים יכו אותם ללא כל תלות במעשיהם. לכן הם מאמצים שפת גוף של נוסע במטוס שמתכונן לנחיתת אונס – ראש כפוף כלפי מטה, ידיים על הראש, ממתין בכניעה למכה שהולכת לנחות עליו. לכן, בניגוד לגברים בראש סולם המעמדות, הוא לא רואה טעם להתכונן לעתיד, כי העתיד גרוע בלאו הכי. במקום, הוא מתמקד בלהפוך את ההוה לקצת יותר נסבל. הוא צופה בפורנו, שלרגע מפיג את תחושת הבדידות, האפסיות, וחוסר האונים. לרגע יש לו נשים, והמח שלו מתפקד ברמה קצת יותר מעוררת, הוא סוף סוף חווה רגשות נעימים, אחרי שכמעט כל החיים שלו הוא חווה בעיקר כאב. העונג לא יגיע מהחיים האמיתיים, כך הוא למד. אלא שהפורנו גורם לו רק להתכנס עוד יותר לתוך עצמו, להמנע עוד יותר מחיכוך עם העולם ועם אנשים, ובכך לאמץ ביתר שאת את ההתנהגויות שהובילו אותו לתחתית סולם המעמדות. הוא נכנס לבור ללא תחתית, והוא מרגיש שגם הערך המועט שעוד היה לו בעולם, הולך ונעלם. אז הוא צופה ביותר פורנו כדי להפיג את הכאב הנורא. כך ה”תרופה” (פרונו) הופכת לגורם למחלה. כך נוצרת התמכרות.
“אז איך יוצאים מהמקום הזה?”
נתחיל מהדברים הכי בסיסיים: תישן טוב, תנהל אורח חיים סדיר וקבוע, ותאכל ארוחת בוקר טובה. אלה ישפרו דרמטית את ההרכב הכימי במח שלך, ויעלו את רמות הסרוטונין שלך. הבעיה של גברים חרדתיים היא שהם קמים אחרי הצום של הבוקר, כשרמות האינסולין בדם שלהם גבוהות מאד, ואוכלים מזונות עשירים בסוכרים. זה מעלה דרמטית ובחדות את רמות הסוכר בדם, מה שמכניס את המערכת שלהם לעירור, דבר שהוא לא רצוי לאנשים שהם גם כך חרדתיים ונוטים להיות ערניים יתר על המידה. שנית, תמצא עבודה קבועה. כשהתחומים האלה בחייך מסודרים, אתה פנוי להתעסק עם העולם החברתי שלך, ובכלל זה הרומנטי. עדיין אין לך הרבה להציע לנשים, אבל אתה מספיק יציב נפשית וכלכלית כדי שתוכל לנהל שיחה עם בן אדם אחר, להפגין אמפתיה במידה מסויימת, אולי אפילו להיות מצחיק. יש לך כבר ערך לתת. עכשיו אתה יותר פנוי כדי לשפר את המיומנויות החברתיות שלך. ללמוד לזהות רגשות אצל אחרים, לספר סיפורים מעניינים, לשאול שאלות עמוקות, ליצור רפור. לעתים מערכת היחסים הראשונה שבה אתה באמת יכול לפתח את המיומנויות האלה היא עם מטפל שאתה סומך עליו, כי אתה יודע שהוא לא ידחה אותך, ולכן אתה יכול להיות חשוף מולו, וליצור אינטימיות. אתה מתחיל להרגיש טוב יותר. אתה מתחיל לראות איך השקעה, מאמץ וחשיבה לעתיד נושאים פירות. שאולי העתיד כן יכול להיות טוב יותר מההווה. אתה מתחיל להסתכל קדימה, ולא רק על הרצפה. כך, לאט לאט, אתה גם נפטר מהצורך לראות פורנו, ובמקביל אתה חווה, אולי לראשונה בחייך, קשר עם אישה שבאמת אוהבת אותך.