מה גורם לנו לחשוב שאנחנו לא מעניינים? האם באמת יש סטנדרד לפיו אדם הוא מעניין או לא? במאמר זה אסביר כיצד אני עובד עם אנשים בקליניקה כאשר הם חושבים שהם לא מעניינים ולכן לא מבטאים את עצמם בסיטואציות חברתיות.
כך תשיבו לקול הפנימי שאומר שאתם לא מעניינים
מתאמן שבא אליי במטרה “להפתח לעולם” כפי שהוא ניסח זאת, אומר לי שבשיחה עם חברים, הוא תמיד שותק. גם כשפונים אליו ישירות ומעודדים אותו לדבר, “מה איתך, תגיד משהו” הוא נלחץ, אומר “משהו” כולם צוחקים, ממשיכים הלאה, והוא משחרר אנחת רווחה.
אז מה קורה פה? ברור לנו שיש בתוכו קונפליקט – הוא רוצה שיראו אותו, אבל הוא נמנע מזה בעת ובעונה אחת. המשפט הקבוע של אנשים במצב שלו הוא “אין לי מה להגיד” או “לא קורה אצלי שום דבר מעניין”.
אני אדגים כעת איך משיבים לקול הפנימי שאומר לכם שאתם לא מעניינים, כפי שאני מלמד מתאמנים שלי בקליניקה לעשות. מה שאני עושה בהתחלה זה מעמת אותם עם אי-ההתאמות והסתירות בלוגיקה שלהם, כדי להגיע לאמונה שיושבת הכי עמוק, ואז אנחנו מתפנים לבחון אותה ולראות אם היא נכונה (ספוילר – היא לא).
אני: “תגיד, כשאתה באינטראקציה עם חברים שלך, אתה נהנה?”
הוא: “כן”
אני: “אתה יכול להגיד לי על מה דיברתם בפעם האחרונה שנפגשתם?”
חושב, מנסה להזכר, לא ממש מצליח.
“בדיוק, כי זה לא משנה לך בכלל על מה דיברתם. זה לא שהסיבה שנהנית היא כי הם אמרו משהו ממש מעניין, כי עובדה שאתה אפילו לא יכול לזכור על מה דיברתם”
הוא: “כן, אבל הם כבר מכירים אותי, הם יודעים מה קורה אצלי, אני עושה כל יום אותו דבר. אין לי מה לחדש להם”
אני: “תגיד, ההורים שלך מדברים ביניהם?” (הם עובדים ביחד בעסק המשפחתי).
הוא: “כן”
אני: “אבל הם מכירים כבר אחד את השנייה. הם עובדים ביחד כל היום, אז הם יודעים מה השני עשה… אז למה הם מדברים?”
הוא: שותק וחושב..
הילד הפנימי עדיין רוצה שיראו אותו
אנשים מדברים כדי לא להיות לבד, בגדול. כדי להרגיש שרואים אותם, שיש להם קשר עם מישהו, כי ככה אפשר לפגוש מישהו באמת. לא בגלל מה שהם אומר, אלא בעיקר בגלל איך שהצד השני מקשיב להם. אנחנו מזהים מאד בקלות כשהצד השני לא איתנו, ואנחנו מסוגלים לעשות את זה כבר מינקות. אם אמא לא קשובה לתינוק שלה, לא מסתכלת עליו, ולא מסתנכרנת עם הבעות הפנים שלו – הוא ינסה להסב את תשומת לבה על ידי הצבעה על חפצים מסויימים, ואם גם זה לא עובד, הוא יתחיל לבכות. התינוק זה לא הולך לשום מקום גם כשאנחנו מבוגרים. הוא נשאר בתוכנו, וכל הזמן רוצה להרגיש שרואים אותו, שהוא לא לבד.
אני: “למה אתה חושב אנשים נהנים לדבר איתך?” (הוא אומר שהוא תמיד כמו הפסיכולוג שכולם באים אליו כדי לשפוך את הלב). “כי אתה מקשיב להם. לא בגלל מה שאתה אומר, אלא כי אתה גורם להם להרגיש נראים”.
אז השאלה היא למה הוא לא מאפשר לעצמו לקבל מענה על הצורך הזה?
אני: “עם מי אתה מדבר כשקורה לך משהו? כשאתה עצוב, כשאתה פגוע, כשאתה צריך עזרה?”
הוא: “אני לא עצוב. לא עצוב, ולא כועס”
אני מסתכל עליו במבט של “אני לא קונה את זה”
הוא: “אני כועס קצת, אבל זה מיד עובר לי”
איך יכול להיות שבן אדם לא כועס?
מה התפקיד של כעס? ממה הוא מתעורר? אחת הסיבות העיקריות שהוא עולה היא כאשר חוצים את הגבולות שלנו. זה אומר שתנאי בסיסי לכעס הוא שיהיו לנו גבולות. אחד הדברים שהוא אמר לי בפגישה הראשונה שלנו הוא שכשאנשים מסתכלים מהצד על ההתנהלות החברתית שלו הם אומרים לו שמנצלים אותו, אבל הוא לא מרגיש ככה. הוא נותן באהבה. הוא אוהב לתת. “אני אף פעם לא אומר ‘לא'” הוא אומר בגאווה.
סיבה נוספת לכך שאנשים כועסים היא כי הרצונות שלהם לא נענים, ואנחנו יכולים לראות את זה על תינוקות, ברגע שהם כבר מסוגלים לזהות את הפנים של אמא שלהם. אם הם בוכים ואדם שהוא לא אמא שלהם נכנס לחדר, הם יזעקו, אבל הפנים שלהם לא יהיו של עצב, אלא של כעס על כך שהם לא קיבלו את מה שהם רצו. אבל אם אין לי גבולות, או שאני לא מחובר לגבולות שלי, קשה לי מאד להבחין בין הרצונות שלי לרצונות של הזולת. אז מה שהזולת רוצה, אני מיד מספק לו, ובונה שכבה של רציונליזציה מעל זה שאומרת ש”אני אוהב לעזור”.
לחשוף את הסטנדרט הכפול שאתה מציב לאחרים ולעצמך
אז בואו נעשה סקירה של הדברים, כי מאד בקלות אפשר לחשוב, לפי התיאור שלו שמלא בעיוותים מחשבתיים, שהכל בסדר בחייו. כך הוא משלה את עצמו, ואם אני לא אהיה קשוב ואעמוד על המשמר ואדע לזהות את העיוותים המחשבתיים שלו – הוא עלול להשלות גם אותי. אז ככה אני מנהל דיאלוג עם הקול הביקורתי שבתוכו, וכך גם רצוי שאתם תלמדו להשיב לו אם אתם חושבים שאתם לא מעניינים:
“אין לי מה להגיד”
“זה לא נכון שאין לך מה להגיד, אלא שאתה חושב שמה שיש לך להגיד לא מספיק מעניין, וזאת משום שאתה חושב שאתה לא מספיק מעניין. לכן אתה לא משתף אחרים במה שעובר עליך” ברגע שהגענו לאמונה שיושבת בבסיס, אנחנו יכולים להתחיל לבחון אם היא נכונה (כאמור, היא לא, ותיכף תראו למה).
“אז אני רוצה לשאול אותך – אם אתה לא מספיק מעניין, זה אומר שיש איזשהו רף שאם אתה עובר אותו, אז אתה כן מספיק מעניין, נכון? אז מה הרף הזה? מה הסטנדרד למעניין?”
בשלב הזה יתחיל ליפול האסימון, אבל זה לא מספיק.
“אנחנו כבר יודעים שכשאתה בשיחה עם חברים שלך, אתה לא מקשיב לדברים שלהם ושופט אותם אם הם מספיק מעניינים או לא, נכון? כי זה לא התוכן של הדברים שלהם שמעניין אותך. לא מדובר פה בסקרנות כפי שהיא מופיעה בנו כשאנחנו קוראים מדורי רכילות כדי לדעת מה עשה סלב זה או אחר בים בסוף השבוע. לא זו הסיבה שאתה מתעניין במה שעבר עליו. הצורך בחיבור הוא שמניע אותך – זה משהו אחר לגמרי. לפיכך אם אתה חווה את השיחה שלכם כנעימה ומתגמלת ועונה לך על הצורך הזה, אז למה שהם יחוו אותה באופן שונה ממך? הסיבה היחידה שבגללה הם עשויים לא להיות מעוניינים בלשמוע אותך היא כי לא איכפת להם ממך, ואם זו הסיבה, אז למה אתה בקשר איתם? אבל היות שאתה מתרשם שהם מתעניינים בך בכנות, אין שום סיבה שאתה לא תאפשר לעצמך לקבל מענה על הצורך בנראות, כפי שהם מקבלים ממך”.
הסיבה שהוא לא מאפשר לעצמו לקבל מענה על הצורך בנראות היא משום שהאמונה שיושבת בבסיס כל הדיאלוג הזה היא “אין לי מקום בעולם. לא מגיע לי שייראו אותי. אני לא ראוי”, והיא לא משתנה כהרף עין בעקבות דיאלוג כזה. אבל מה שדיאלוג כזה כן עושה זה להראות לו את הסטנדרד הכפול שהוא מתנהל לפיו בעולם – אני לא ראוי, אבל אחרים כן ראויים; אבל אם אני שואל אותו לפי מה הוא קובע מי ראוי או מי מעניין, הוא לא יכול לתאר לי סטנדרד כזה שיבדל אותו באופן מוחלט מאחרים שכן מקבלים יחס, וכך אנחנו מזהים את החור באמונה שלו. אם הוא יוכל ללמוד להשיב לעצמו כפי שאני משיב לו, ולתת קונטרה לקול הביקורתי הפנימי, תוך כדי שהוא מאתגר את עצמו לפעול בצורה שמנוגדת לקול הזה ובאמת להפתח לעולם, בקצב שלו – הקול הזה לאט לאט ייעלם.
מלמד דינמיקה רגשית רומנטית, ומלווה גברים ונשים ליצירת מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. מאפשר לאנשים לחוות יותר אהבה, אינטימיות, חופש, ביטוי וחיבור רגשי לבני ובנות המין השני. קראו עוד על הסיפור שלי.
קבלי ארבעה שיעורי חובה פוקחי עיניים על יצירת קשר עם גבר - במתנה
- הטעות שמשאירה את הקשר ביניכם חברי בלבד, ולא רומנטי.
- האם את מתבלבלת בין להיות קשה להשגה, לבין להיות אדישה עד כדי ייאוש המחזר?
- את אישה שווה ומהממת, אבל האם את מוכרת את עצמך בזול? או - מדוע הוא נעלם אחרי דייט אחד?
- אתרי הכרויות - מתקשורת קשה ומתאמצת, לתקשורת מהנה ונינוחה שמאפשרת לך להרגיש מחוזרת.
צפיות :<i class="fa fa-eye" aria-hidden="true"></i> 264